ביצה לה
האם הימצאותם של זיתים הם ברכה או קללה?
מאן דתני משילין לא משתבש דכתיב כי יִשַּׁל זיתך
בפרשת כי תבוא, אחת מן הקללות היא, "כרמים תיטע ועבדת, ויין לא תשתה ולא תאגור, כי תאכלנו התולעת, זיתים יהיו לך כל גבול, ושמן לא תסוך, כי ישל זיתך" (דברים כח לט). יש להבין, מדוע לא אמר הכתוב "ענבים יהיו לך, ויין לא תשתה כי תאכלנו התולעת", כשם שאמר "זיתים יהיו לך וגו' ושמן לא תסוך"? מדוע הקפיד הכתוב לומר דוקא: "כרמים תיטע ועבדת, ויין לא תשתה"?
כתב ה"קהילת יצחק", לבאר זאת על פי תשובה לשאלה אחרת המתעוררת כאן: לכאורה המילים "זיתים יהיו לך" הוא ענין של ברכה ובשורה טובה, ואנו בקללות עסוקים כאן?
אלא, צריך לומר שאכן גם במילים "זיתים יהיו לך" יש קללה ולא ברכה. והדבר יובן על פי דברי חז"ל בגמרא במסכת הוריות (יג:) שאכילת זיתים משכחת לימוד של שבעים שנה. ובספר "טעמא דקרא" כתב: רמז לדבר "כי ישל זיתיך" -יש"ל ראשי תיבות ישכח לימודו.
אם כן נמצא ש"זיתים יהיו לך" אינה בשורה טובה, אלא ענין של קללה, כי כאמור, האוכלם משכח תלמודו. אמנם, מבואר שם בגמרא, שכשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה. ועל פי זה מובן מדוע בענין היין לא אמר הכתוב "ענבים יהיו לך", שהרי זו ברכה, ואנו עוסקים בקללות. לכן כתוב: "כרמים תטע ועבדת, ויין לא תשתה ולא תאגור", כלומר שמהכרמים לא יהיו לענבים, ואף יין, לא תוכל לאגור, מדוע? "כי תאכלנו התולעת". אבל לענין שמן, אמר הכתוב: "זיתים יהיו לך". משום שזו קללה, שעל ידי אכילתם משכח לימודו, ואם יאמר: אשתה שמן זית וישוב אלי אותו לימוד ששכחתי, על כך אומר הכתוב: "ושמן לא תסוך כי ישל זיתך", ולא יהיה כדאי לך לאצור את אותם הזיתים ולעשות מהם שמן.
(עלון אגישמקע ווארט- קהילת יצחק)