ביצה לב
מדוע אכל נשיא רוסיה בילדותו מאכלים יהודים?
כל המרחם על הבריות
ברוסיה שלפני עשרות בשנים, היו מתגוררות מספר משפחות בבית אחד. כל משפחה גרה בחדר אחד, כאשר המטבח היה משותף לכולן. לפעמים, התגוררו יהודים וגויים יחד.
בבית של ארבעה חדרים התגוררה משפחה קשת יום של גויים. האמא והאבא עבדו קשה למחייתם, אך הכסף שהרוויחו לא הספיק, ובנם – שהיה בגיל שמונה – היה הולך לפעמים לבית הספר בלי אוכל…
בחדר הסמוך התגוררה משפחה יהודית. האב היה ירא שמים, מורה בבית ספר, ומצבו של הילד השכן נגע ללבו. הוא היה מזמין אותו לחדרו, נותן לו לאכול, ועוזר לו להכין את שיעורי הבית. בלילות שבת, כשהוריו של אותו ילד עדיין היו בעבודה, היה מזמין אותו לסעודת השבת, והילד היה מחכה כל השבוע בכיליון עיניים ליום הזה.
היחס החם שקיבל מהמשפחה היהודית, יחד עם העזרה הלימודית שקיבל מראש המשפחה, נסכו בילד כוחות, והוא עשה חיל בלימודיו.
לימים, כשהילד גדל והפך לאיש, הוא הגיש מועמדות למועצת העיר, בבחירות שהתקיימו בעיר סן פטרבורג, וזכה למקום גבוה במיוחד. כתוצאה מכך התמנה לתפקיד סגן ראש העיר.
הוא לא שכח את החסד שגמלה עמו המשפחה היהודית, אשר בלעדיה ללא ספק לא היה מגיע להיכן שהגיע, וכאשר רצו להקים בית ספר יהודי בעיר, וחברי מועצת העיר התנגדו לרעיון – דאג להשגת כל האישורים הנדרשים, ולהקמתו של בית הספר.
לימים התעלה במעמדו והפך להיות נשיא רוסיה – ולדימיר פוטין!
ובאותה רוסיה שלימוד התורה נאסר בה, ומי שנתפס בקלקלתו נזרק לסיביר, ומי שרצה בכל זאת ללמוד או להתפלל, היה צריך להתחבא ולעשות זאת בתוך מקלטים – התמנה נשיא שקשוב לצרכי היהודים…
פעם כשביקשו היהודים לבנות בית כנסת, לא זו בלבד שהוא נתן את האישור לבניה, אלא אף ביקש להשתתף בחנוכת הבית. כשבא לשם, אמר ברוסית שתורגמה לעברית: "אני חייב להשיב טובה לעם הזה! לעולם לא אשכח את החלה, היין והגפילטע פיש של היהודים! לעולם לא אשכח את העזרה שעזר לי המורה היהודי!".
כל זה הגיע מדבר אחד: מהחמלה, מהחסד ומהרחמים של אותה משפחה יהודית. ישראל רחמנים בני רחמנים, משתדלים להדבק במידותיו של הקב"ה, וכך זוכים – מידה כנגד מידה – למה שאמרו חז"ל (שבת קנא:): "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים".
(משכני אחריך – הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א)