ביצה ל
השאלה ש'פוסק הדור' לא אבה להכריע בה…
מוטב יהיו שוגגין
בשאלה מצערת נזקק לעסוק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל: יש מקומות בהם נוהגים בראש השנה להכריז בבית הכנסת לפני ברכת השופר, כי אין לדבר מעתה עד לסיום התקיעות שבחזרת הש"ץ. רב אמריקאי שהכיר את בני עדתו ידע, כי רבים מהם לא ייאותו להסכית לה. מן הסתם תחילה ישוחחו ביניהם מה פישרה של הכרזה זו, ולאחר מכן ישוחחו על הא ועל דא.
והנה בגמרא (ביצה ל.) מבואר, כי הרואה אדם שוגג בהלכה – לא יוכיחנו אם יודע הוא כי גם לאחר שהלה יתוודע לכך שעובר על איסור, ימשיך לנהוג כן במזיד. טעם הדבר, "מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".
כלל זה נאמר בגמרא כדי להסביר, מדוע נהגו ישראל מדורי דורות, שלא להוכיח אנשים על איסורים מסויימים, מפני שאנו חומלים על עוברי העבירה, שיענשו חמורות אם יעברו על איסור במזיד, ועדיף להותירם שוגגים.
כמובן, כי אין להעלות על הדעת שיש להשתמש באופן גורף בכלל "מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים", כפי שמציין התשב"ץ בחלחלה, שהרי "מוסיפין שגיאות בכל יום, ותיפול התורה מעט מעט, חס וחלילה". ורבותינו הראשונים מבארים, כי אין הדברים אמורים אלא כאשר ידוע ללא ספק כי הדברים לא יתקבלו על לב השומע. אולם, אם קיימת אפשרות שישעה לדברים, חובה להוכיחו! (רא"ש ביצה שם, תוס' ב"ב ס: ד"ה מוטב).
והשיב הגאון רבי משה פיינשטיין, כי לכשנבוא לדון בדבר לאור הכלל האמור בסוגייתנו, וודאי שיש להכריז! שכן, הקהל בבית הכנסת מגוון, אי אפשר לומר שכל הנוכחים בו לא ישעו להכרזה, כי אם חלקם. מעתה, הכי רשאי רב בית הכנסת להניח לאלה שעשויים לשמוע לדבריו לעבור על איסור, כדי למנוע מן האחרים להזיד?! ודאי שלא! חובה עליו להכריז ברבים שאסור לדבר בין התקיעות, כדי להציל מאיסור שוגג את האנשים שישמעו לדבריו.
הוא מוסיף וכותב, כי אם קיימת אפשרות להכריז זאת אך באזני האנשים שישמעו לדבריו, יעשה כן, כדי להציל מלעבור על איסור מזיד את אלה שלא יסכיתו להכרזתו.
ברם, באופן נדיר, מסיים הגר"מ פיינשטיין את תשובתו במילים: "ואין בידי לעת עתה הכרעה בספק זה". ספיקו זה עלה בעקבות כך, "שלא ברור האיסור" לדבר בשעת התקיעות ויתכן שאין זה אלא מנהג טוב משכך, מצד אחד אין להמנע מלהכריז, כי גם אם לא ישמעו הללו וידברו, הרי לא יעברו על איסור חמור. מאידך, הם הרי אינם מבדילים בין מנהגים לאיסורים ובטוחים כי איסור חמור הוא ובכל זאת ידברו, או-אז ייענשו על כך שזלזלו במחשבתם באיסורים…
(מאורות הדף היומי)