ביצה כז
פג ששהה באינקובטור – כיצד מחשבים את יום המילה ופדיון הבן?
ההוא בוכרא
בשיעור על מסכת בכורות (דף מט) הביא הגרי"ש אלישיב זצ"ל את דברי הגמרא בבא קמא (יא:) שאומרת שאם הבכור נעשה טריפה קודם שלושים יום אינו חייב בפדיון, וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' שה ס"ב).
והוסיף הגרי"ש שיש מציאות מצויה שהבן נולד טריפה אבל בזמנינו אפשר לרפאותו, כגון שנולד עם נקב במעיים שאפשר לרפאותו ע"י ניתוח, ודן בזה האם יש לו דין טריפה ופטור מפדיון הבן, או כיון שאפשר לרפאותו אינו בכלל טריפה.
ולענין איסור אכילת טריפה ודאי אי אפשר להתיר מטעם זה, כי התורה אסרה טריפות מהלכה למשה מסיני, ואין נפקא מינה אם יכולה לחיות או לא, וכמו שהרשב"א בשו"ת (ח"א סי' צח) מתבטא לגבי דין כל יתר כנטול דמי וטריפה "ואע"פ שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו". ולענין ההורג את הטריפה שאי אפשר להורגו, במציאות שאפשר לרפאותו הוא לא נחשב גברא קטילא, ולענין רציחה לכאורה זה תלוי אם הוא גברא קטילא או לא, א"כ לכאורא בזמנינו נשתנה הדין. וכך גם לענין פדיון הבן אין לזה שייכות להלכה למשה מסיני של טריפות, הגמרא (ב"ק שם) לומדת בכור שנטרף שאין פודין אותו מ'אך פדה תפדה', ולענין פדיון הבן, טריפה, ונפל, הכל תלוי בחיות.
וכאשר נשאל הגרי"ש למעשה על תינוק שנולד עם חור במעיים אפשר לפדות אותו גם בברכה. השיב שאפשר לברך, זה כמו חתך באצבע. ואף קודם שריפאו אותו.
ולגבי פג ששהה באינקובטור, ולאחר יומיים בא האב לפני רבינו ושאלתו בפיו, מאימתי מתחילים ספירת הימים ללידת תינוק פג, מיום הלידה או מיום צאתו מהאינקובטור. והשיבו רבינו, שאת שמונת ימי המילה יש למנות מיום צאתו מהאינקובטור, אבל את השלושים יום לפדיון הבן יש למנות מיום הלידה [ואין כן דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל עי' נשמת אברהם ח"ב סי' שה סק"ב, אוצר פדיון הבן ח"א פ"ג ס"י –יא.], וכן לענין קביעת יום הבר מצוה.
(פניני אי"ש פרשת בא תשעז)