ביצה כד
איך ביקש יצחק שיצודו לי חיה ביום טוב?
אין צדין מהם ביום טוב
יצחק אבינו מבקש מעשו שיביא לו מטעמים 'ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה ציד. ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (בראשית כז ג-ד). ובהמשך הפסוקים רבקה אומרת ליעקב 'לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב' (שם כז ט). ומפרש רש"י על פי הפרקי דרבי אלעזר (פרק לב) 'וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים.
וקשה אם אותו היום פסח היה, הרי איסור מפורש הוא לצוד ביום טוב (ביצה כג:), וכיצד אפוא שלח יצחק את עשו לצוד ביום טוב? ובעצם לשון הפסוק צריך להבין מדוע יצחק כופל ואומר ״וצודה לי ציד״, אם יצוד ודאי שיהא זה ציד!
והנה התורה מספרת כאן שרבקה הלבישה את יעקב ב״בגדי עשו החמודות״. ובמדרש (ילקו״ש קטו) מסופר שאותם הבגדים היו של נמרוד שהיה ״גיבור ציד לפני ה׳״ בגלל בגדים אלו, שסגולתם היתה שנמרוד היה לובשם ויוצא אל השדה והחיות ניצודות מאיליהן, ועשו חמד את הבגדים הללו והרג את נמרוד ונטלם ממנו, ולכן היה "איש יודע ציד״. ולפי מדרש זה יש להקשות: הואיל ועשו נשלח עתה לצוד- מדוע עשו לא לקח עמו את בגדי החמודות?
העניין יתבאר על פי דבר הגמרא (ביצה כג:) שחיה שניצודה מערב יום טוב והניחה בביבר, מותר לצודה מתוך הביבר ביום טוב. לפ״ז יש לומר שהחיה ניצודה כבר מערב יום טוב והיתה בביבר, ולכן עשו לא לקח עמו את בגדי החמודות, הואיל ובאותו יום לא היה צריך להתאמץ בציד כלל. ועל כן יצחק אמר ״וצודה לי ציד״ – צוד לי חיה שכבר ניצודה מערב יו״ט.
(נחלת צבי – מתוקים מדבש בראשית כו ג)