ביצה טו
מדוע הדגישו חז"ל שאברהם אבינו קיים אפילו עירובי תבשילין?
מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה
מפסוק 'עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי' (בראשית כו ה) למדו בגמרא (יומא כח:) שאברהם אבינו קיים את כל התורה "ואפילו עירובי תבשילין".
וצריך להבין מדוע נקט דווקא מצוה זו?
ותירץ ה'תכלת מרכי' שמן התורה לא צריך לעשות עירובי תבשילין, כיון שיש להניח שיבואו אורחים ובשבילם מותר לבשל מיום טוב לשבת, אלא שרבנן גזרו לעשות עירובי תבשילין מפני שאורחים אינם מצויים כל כך (ביצה יז:). לפיכך, הואיל ואברהם אבינו רגיל היה באורחים, ודאי שהיה פטור מלעשות עירובי תבשילין, אולם הוא עשה עירובי תבשילין אע"פ שהיה פטור, ולכן נשתבח בכך!
ובאופן נוסף ביאר ה'כתב תורה': כי הנה אף שעירובי תבשילין הוא דין דרבנן, הרי שהם סמכו את דינם על מקרא, וכך מבואר בגמרא בביצה (טו:) "'את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו' (שמות טז כג), מכאן אמר רבי אלעזר אין אופין אלא על האפוי, ואין מבשלין אלא על המבושל, מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה".
והנה אחר פסוק זה – המדבר בעניין המן – מבואר שעם ישראל יצאו בשבת ללקוט מן ולא מצאו, ואז הקב"ה גוער בישראל ואומר למשה "עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי" (שם טז כח). ומכיון שגערה זו בא לאחר דין עירובי תבשילין, הרי שהתוכחה הזו אף היא מתייחסת לעירובי תבשילין. וכיון שמצאנו אף אצל אברהם אבינו לשון כזו: "וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי", יש ללמוד מפסוק זה שאברהם אבינו קיים עירובי תבשילין!
(תורת הקריה)