קיבלו חז"ל שכל המתפלל ומתוודה ועושה תשובה ביום האחרון של השנה – כאילו שב כל השנה, ועולה לו "יום לשנה", שהכל הולך אחר החיתום. (חיי אדם) על כן, נהגו להשכים הרבה (נץ החמה – 6:17) ומרבים בסליחות (נהוג בקהילות אשכנז), והוא אחד מהימים שמעירים גם את הקטנים לבוא לסליחות (הגרי"י קנייבסקי זצ"ל). ואף הטורחים בהכנת צרכי החג לא יסיחו דעתם מן התשובה ויזכרו חשיבות היום. ובעבירות שבין אדם לחברו, יקדימו לבקש מחילה בערב ראש השנה ולא ימתינו לערב יום כיפור. היה רגיל לציין הצדיק רבי אהרן מקארלין זי"ע, שבמנחה האחרונה של השנה (יש המתפללים כבר סמוך לשקיעה – 7:00) אומרים: "ברך (ברכנו וכו') את השנה הזאת לטובה"… והרי לא נותרו מן השנה אלא דקות ספורות? אלא שיש קונה שנתו כעת, שהכל הולך אחר החיתום!
התרת נדרים
א. אחרי תפילת שחרית עושים "התרת נדרים" (ואף שאפשר לעשותה כל היום, לכתחילה יעשו קודם חצות היום 12:37 – סידור בעל שו"ע הרב) והיינו, לנדרים שנשכחו, (אבל שזכורים, צריך לפרטם בשעת ההתרה – שו"ע יו"ד רכ"ח, יד) שמא נדרנו במשך השנה וקיבלנו על עצמנו הנהגות של מצוה, ולא אמרנו "בלי נדר" ולא קיימנו, ואיך נעמוד לפני הבורא וניחשב חלילה כ"דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". ונשים נהגו לסמוך על אמירת "כל נדרי" בליל יום כפור (הליכות שלמה, מועדים, ר"ה).
ב. אין יוצאים ידי התרת נדרים על ידי שידור, אפילו ישיר, ולא דרך טלפון או פלאפון (כשר), מפני שהמבקש צריך לעמוד בפני השלשה המתירים ולשמוע ישירות את ההתרה. ד. קטן בן י"ב וקטנה בת י"א ומעלה גם כן יתירו נדריהם, ש"מופלא הסמוך לאיש", נדריו נדרים מן התורה – ש"ך יו"ד שלא, ס"ג וראה שו"ת שבט הלוי ה, קכ"ט. וקטן שנעשה גדול, לא מצטרף למתירים, אלא כשנתמלא זקנו. ה. לא הספיקו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה אפשר בעשרת ימי תשובה (מטה אפרים) וכן נהג החתם סופר זי"ע לעשות בערב יום כפור. ומנהג ויזניץ ביום י"ג מדות. כל שלא הספיקו, יבואו ל"כל נדרי" בכניסת יוה"כ, ויאמרו כל מילה עם הש"ץ והיא התרת נדרים גמורה.
'פרוזבול' לחומרא -שמיטת כספים
נאמר בתורתנו דברים טו, א-ב: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה, וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו [עזוב ואל תתבע מכל מי שחייב להחזיר לך הלוואה], לא יגוש את רעהו ואת אחיו [לא לתבוע ולא לדרוש את שחייבים לך] כי קרא שמיטה לד'". ובשולחן ערוך חושן משפט ס"ז: לפיכך התובע חוב שעברה עליו שמיטה עובר בלא תעשה, שנאמר: לא יגוש את רעהו ואת אחיו. הלל הזקן בראותו כי בהתקרב שנת השמיטה, רבים היו נמנעים מלהלוות מחשש שמא יישמטו החובות ושכחו את דברי התורה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו, וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא, נתון תיתן לו וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלוקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" (דברים טו ט-י) – עמד ותיקן פרוזבול: 'פרוז' – תַּקָנָה, 'בול' – לעשירים.
בשולחן ערוך חו"מ ס"ז, ל, כתב שעושים פרוזבול בסוף שנת השמיטה. אבל יש מדקדקים לכתוב או לומר בעל פה "פרוזבול" גם בערב ראש השנה של השביעית ["הריני מוסר לבית דין פלוני… כל החובות שחייבים לי, שאוכל לגבותם כאשר ארצה"], לצאת ידי חובת שיטת הרא"ש המחמיר בזה, בנוסף למה שעושים בסוף השמיטה (דרך אמונה להגר"ח קנייבסקי שליט"א שמיטה ויובל ט, כ"ה וכן נוהגים בחב"ד).
הערה: טוב לומר בכניסת ראש השנה "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה ולא תעשה של שביעית, ויהי נועם וגו' (מתוך מכתב התעוררות של הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל נדפס בספר "ושבתה הארץ").
ביקור קברי אבות וקברי צדיקים
יש נוהגים לעלות לקברים לקראת יום הדין (וכן בערב יום הכיפורים), "ששם מקום מנוחת הצדיקים והתפילה מתקבלת שם ביותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש מהד' יתברך שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני עפר ושילמדו זכות עלינו, וייתן לצדקה לפני אמירת התחינות". בנות ונשים בימי ראייתן לא תעמודנה בארבע אמות של קבר (לגר"ח נאה זצ"ל – 1.92 מטר) ובוודאי שלא תכנסנה באהל המת, ראה משנ"ב פ"ח, ז פת"ש יו"ד קצה, י"ט חיי אדם ג, לח. וביערות דבש דף סח שלא ילכו אנשים ונשים ביחד.
[בספר 'פסקי תשובות' כ"ג, א בשם משנה ברורה מ"ה, א ובאור הלכה בשם הטור עפ"י הגמרא ברכות י"ח ע"א – "ואין ללמוד או להתפלל ולומר שם שאר דברי קדושה ושאר מצוות, והטעם, משום "לעג לרש חרף עושהו", שנראה כמחרף את המתים, שאינם יכולים לקיים את המצוות. ואפילו אינו נמצא בסמוך בד' אמות [1.92 מטר] לקבר, אלא כל שנמצא לפנים מן הגדר של בית הקברות, יש להקפיד על כל הנזכר. ובביאור הלכה שם, שיש מקום להקל בקצה בית הקברות במקום שאין שם כלל קברים. וב"שדי חמד", שנתינת צדקה ליד הקבר מותרת רק לעילוי נשמת הנפטר. ושמעתי שהורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, כמה פעמים, שההיתר להתפלל ליד קבר צדיק "אך ורק אם יש מחיצה או בריחוק ד' אמות".
הכנות לקראת החג
א. נהגו באירופה וצפון אפריקה להכין חלות עגולות לר"ה: א. עיגול מרמז אין סוף אריכות ימים ושנים ושתימשך מלכותו. ב. רמז בחלה העגולה ל"ויתנו לך כתר מלוכה" (ראה חת"ס ב"תורת משה" בליקוטי ר"ה)
ב. מנהג לפרוע חובות הנדרים והנדבות ומה שחייבים לצדקות בערב ראש השנה – מנהג וורמיזא עמ' קנ"ד. ומנהג כמה חסידים ואנשי מעשה לקנות סכין חדשה לקראת ר"ה (ולחדד הסכינים שבבית) כסגולה לפרנסה טובה לכל השנה – מנהגי מהרי"ו, תקכ"ז וספר סגולת ישראל.
ג. "חייב אדם להסדיר תפילתו קודם שיתפלל" (שו"ע סי' ק) היינו, לעבור ולשנן את נוסח התפילות שעומד להתפלל, בוודאי תפילות הימים הנוראים, שכבר עברה כמעט שנה שלימה מאז נאמרו על ידו, אלא אם כן, מתפלל מתוך ה"מחזור", ואסור להתפלל בעל פה, אפילו הנוסח שגור בפיו. והפיוטים, חייבים להבין את פירושי מילותיהם, ואין די באמירתם מתוך המחזור (משנ"ב, שם פמ"ג תקצ"ב, מ"ז, ב ומט"א תקפ"א, נ"ח). וגם ילמד בניו ובני ביתו הקטנים שיידעו ולא יצטרכו להפסיקו בר"ה ויוה"כ להראותם הסדר (באה"ט תקפ"ב, ג ומטה אפרים שם, נח).
ד. תזכורות נחוצות לערב החג: יש לכוון את כל המכשירים החשמליים למצב סטטי למשך יומיים, יש לפתוח שקיות חלב, אריזות, קופסאות שימורים, להפריד מעדנים, "שלוקים", ולהכין פקעל'ך לקטנים, קשורים בגומייה ולא בסגר מתפתל (קושר – מתיר). לקראת התקיעות עדיף לציידם בחטיפים שאינם מרעישים כגון במבה, מרשמלו וכדומה, כדי לאפשר לציבור לשמוע תקיעות כדין. המעוניינים לקפל מפיות נייר בצורות מיוחדות עליהם להכינם לשני הימים מלפני החג, שבשבת וביום טוב יש בזה משום בנין (שו"ת שבט הלוי ה, ל"ו).
הקונים מחזור או ספר תהילים חדש, ראוי שיעברו עליהם לפני כניסת החג כדי להפריד את הדפים שעדיין מחוברים, משום שהפרדתם בשבת או ביום טוב, נחשבת כ"מכה בפטיש" (שו"ע סי' ש"מ).
יש המניחות בין דפי המחזור ממחטות חד-פעמיות ("טישואים") לעת הצורך, אך ספק אם ספר תפילה מתאים לאחסון זה, ויש להשתדל למצוא מקום אחר למטפחות הנייר, אלא אם כן משמשות כסימניה.
הכנת הנרות
לפנינו שתי הדלקות הנר: המדליקות בנרות ממש, תדבקנה הנרות גם ליום הבא, שאסור להמיס נר ביו"ט. לא הדביקו ללילה השני, בלילה השני לקראת ההדלקה מותר לנקות שאריות הנרות שנדבקו בפמוטים בהדלקת היום הראשון, אבל לא בעזרת מים חמים אלא בעזרת כלי שאינו מוקצה, ויניחו הנרות החדשים, בעזרת פיסות נייר אלומיניום שהוכנו מערב ר"ה.
המדליקות בפתיל צף, אף שיש מתירים להשחילו ביו"ט (בנין חד-פעמי ההולך לאיבוד). לכתחילה עדיף להכינו מראש. המדליקות בנריות המונחות בכוסות זכוכית, יש לטפטף מעט שמן או מים לפני הנחת הנרית הראשונה כדי שלא יידבק עיגול המתכת לתחתית הכוסית (מכל מקום אפשרי להוציאו בכלי כנ"ל).
המדליקות בפתילות – מותר להחליף הפתילה בלילה השני, אך לא לחתכה ביו"ט. וכהכרעת המשנ"ב, תק"א, אם לא הבהבו וכיבו את הפתילה לפני היום הראשון אין להדליק בפתילה זו בלילה השני (כיון שהתברר שהיום הראשון הכין לשני), אלא יש להפוך את הפתילה לצידה השני או להחליפה.
יש להכין נר נשמה – כמקור אש (במידה ולא משאירים אש בכיריים) ורצוי של 48 שעות.
הערה: מצוה להימנע מאכילת פת מהשעה 3:46 כדי לאכול סעודת ליל יום טוב לתאבון.
הערכה
אשריכם. תודה רבה, שנה טובה וחתימה טובה.