ביצה יא
מה מיוחד בניקוד 'סֶגּוֹל'?
כל היכא דמדדה והדר חזי לקניה – מדדה, ואי לא – לא מדדה.
עם ישראל נמשלו ליונים
שלמה המלך אומר בשיר השירים (א טו)״הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים״. ונשאלת השאלה במה מתבטא הדימיון שכנסת ישראל נמשלה ליונה? ומהו כפל המילים בפסוק ״הנך יפה״?
תירוץ נפלא תירץ הגר״א וואלינעץ בספרו ״אמרתי אעלה״, בהקדם דברי רבותינו במסכת ביצה (יא:) שטבעו של גוזל היונה הוא, שכל עוד שמדדה הגוזל ורואה את קינו, עדיין הוא מדדה. אך כשמתרחק ואינו יכול לראות עוד את קינו, הוא נעצר.
כך גם הוא טבעם של עם ישראל, אף שנזדמן שיהודי עבר עבירות והרחיק לכת מהקב״ה, אעפ״כ אינו מרחיק עצמו לגמרי ממקום שיקשה עליו לשוב, אלא מסתכל תמיד עדיין על העת שישוב בתשובה, ויתקן את חטאיו.
וזהו שאמר שלמה המלך בחכמתו ״הנך יפה רעיתי״, שפונה הקב״ה לכנסת ישראל ואומר: בעוד שאת עדיין ״רעיתי״ שלא ריחקת עצמך ממני, אז ודאי ״הנך יפה״. ואף אם התרחקת ממני ונכשלת בעבירות ואינך עוד בבחינת "רעיתי" אעפ״כ גם ״הנך יפה״ לפני; יען כי ״עיניך יונים״, שראייתך כמו ראיית היונים, שמסתכלים תמיד לאחור— לשוב לקן!
וזהו בעצם טבעו של עם ישראל, גם לאחר שהרבה לפשוע ולירד לבאר שחת, תמיד מפנה הוא מבטו ומסתכל בכיסופים מתי יוכל הוא לשוב בתשובה!
ונוהג היה ר׳ דוד מללוב זצ״ל לפרש בחן שיחו את דברי הקב״ה ״והייתם לי סגולה מכל העמים״ (שמות יט ה) בדרך זו: היו כסֶגול הזה, שככל שתסובבהו, ישאר תמיד סֶגול. כך טיבו של היהודי: ככל שיתפתל ויהפוך את צורתו, ישאר תמיד יהודי!
(אבן ספיר)