ביצה ו
כיצד הופכים שונא לאוהב?
ומצא בה ביצים גמורות
בספר 'עבד המלך' (משלי כז יט), כותב הרה"ג רבי שמואל הומינר זצ"ל כי מקובל הדבר שאפילו אם חברו הוא שונא גדול שלו, אם ידון אותו לכף זכות באיזה אופן שיהיה, תסתלק השנאה של חברו מעליו.
עצם יסוד הדברים כבר הובא בספר 'כתר ראש' (אוהלי חיים סימן קי"ט), שהגאון רבי יצחק מוולוז'ין אמר בשם אביו הגר"ח: דבר מנוסה הוא, אם יהיו לאדם שונאים חס ושלום, אם יפעל אצלו שהם צדיקים גמורים וידין אותם לכף זכות – תיכף יתהפך לבבם לאוהבים לו.
והביא בספר עבד המלך שם, מעשה נפלא מהגאון רבי נחום משאדיק, שהיה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל רגיל לספר, וכך היה המעשה:
לפני שעלה רבי נחום לארץ הקודש, למד תורה אצל רב גדול בחוץ לארץ. והיה שם איש אחד רשע ומסור. פעם אחת נכנס לרב יהודי ובקול בכי סיפר לרב: באתי מהכפר עם סל ביצים, למכרם לפרנסת ביתי. והמוסר חמסם ממני ושברם עלי ובאתי אל הרב להזמין את המסור לדין תורה!"
הרב ציוה למשמש שילך למסור להזמינו תיכף לדין תורה. השמש, חשש ורצה להשתמט, אבל הרב ציוה לשמש שילך תיכף. השמש הלך אל המסור ומסר את דברי הרב. המסור גער בשמש והוציאו מביתו. הרב שלח אליו את השמש בשנית באזהרה שהוא ינדהו, המסור כעס מאד, היכה את השמש וגרשו מביתו.
ביום השבת קראו למסור לעלות לתורה. עלה הרב על הבימה ואמר למסור: "רשע, אתה מסרב לדין תורה ועוד יש לך חוצפה לעלות לתורה?!" פני המסור חוורו וירד מהבימה בלי ברכה, המסור איים שבקרוב ינקום את נקמתו מהרב.
עברו כמה ימים והרב הוזמן לסנדקאות ולקח עמו שנים מתלמידיו. אחד מהם היה המספר, רבי נחום. כשהרחיקו מן העיר, ראו את המוסר אורב לרב מרחוק. הרב עמד מלכת והתעמק במחשבות. המוסר התקרב, ובקול דממה דקה ובהכנעה אמר לרב: "רבי, התרשני לתת מכות לתלמידיך??" הרב השיב: "חלילה". "הרשני לתת להם רק סטירה אחת", ביקש, אמר הרב: "לא תיגע בהם יד". "הרשני רק לירוק בפניהם", אמר הרב "גם זה לא".
אחר כך ביקש ואמר: "רבי, מחול לי על כל מה שגרמתי לך צער ועגמת נפש", השיב הרב: "שלם בעד הביצים ותפייס את היהודי שהעלבת, ואחר כך אמחול לך". המסור הוציא מכיסו עשרה רובל כסף ואמר: "רבי, הנה עשרה רובל. בבקשה, יתן אותם ליהודי שיקבל הפסד הביצים, והשאר יהיה לו לפיוס", הרב קיבל את הכסף למסור אותו לבעל הביצים ומחל לו, והמוסר הלך לדרכו.
רבי נחום שאל את רבו, מה פשר הדברים שאירעו כאן?
השיב הרב: "כשאמרתם לי שאנו נמצאים בסכנה, התפללתי אל השם יתברך שיעזרנו ויצילנו, ועלה ברעיוני הפסוק 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', והתחלתי לחשוב אם הוא שונא אותי הרי זה מפני שאני שונא אותו, ולמה אני שונא אותו? מפני שהוא עבריין ולא ציית דינא, אז אמרתי בדעתי אולי אפשר למצוא עליו זכות בכדי שאסיר השנאה מלבו, ואולי עוד לעורר אצלי אהבה אליו.
והתחלתי לחשוב בודאי היהודי הזה נתחנך בסביבה רעה, והוא כתינוק שנשבה. וחשבתי עליו כמה מיני זכות על המלשינות שלו. ובנוגע למעשה של הביצים, אולי כן היה בדעתו לשלם, רק שכעס ועשה מה שעשה. וכשהזמנתי אותו לדין חשב שזה לא נכון מהרב שמזמין אותו בבקר בפקודה חריפה, ואולי אם הייתי קובע לו זמן לא היה מתרגז, ובודאי יש בו ניצוץ קדוש מאד, והראיה שירד מעל הבימה בבזיון ולא הכני, ונמצא שיש בו מידת דרך ארץ וכבוד התורה, ואולי באמת לא צדקתי שביישתי אותו ברבים בבית הכנסת, והוא היה מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואין משיבים כזאת, וכזאת חשבתי עליו כמה זכויות.
ובודאי באותה שעה נתעוררו אצלו מחשבות של ריצוי אלו, ויש לשער שהתחיל לחשוב מה לי לכעוס על הרב, ומרגע לרגע נתקרבו הלבבות, עד שכאשר עמד על ידי היו הלבבות מלאים אהבה במקום שנאה, ומיד פייס אותי ומחלתי לו. הוסיף רבי נחום ושאל: "אם כן, למה רצה להכות אותנו?" השיב הרב: "אם גם אתם הייתם חושבים כמוני לא היה לו שום רצון להרע לכם".
כשסיים הגאון רבי יוסף חיים את המעשה, אמר שאפשר למצוא זה גם בפרשת וישלח: "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" (בראשית לב ז), אתה חושב אותו לאח והוא אינו אלא עשיו, והלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב, אבל גם יעקב שונא את עשיו. "וישא יעקב עיניו וירא והנה עשיו בא ועמו ארבע מאות איש" (שם לג א), ראה יעקב את הסכנה המתקרבת חלילה, אז "וישתחו ארצה שבע פעמים עד גישתו עד אחיו" (שם לג ג), חיפש עליו לימודי זכות עד אשר התקרב, לא אל עשיו כי אם אל אחיו, נתעוררה אצלו האחוה ועל ידי זה נתעוררה האחוה גם אצל עשיו, "וירץ לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו" (שם לג ד).
(מתוך הספר מידות והנהגות טובות)