ביצה ה
מדוע חזר הגאון מוילנא מנסיעתו לארץ ישראל?
הא לן והא להו
בדברי הגמרא 'הא לן והא להו' כתב רש"י 'לבני ארץ ישראל שעושין יום אחד – מותרת, אבל לדידן בני גולה – אסורה, שהרי עדיין אנו עושין שני ימים, ועודנו כבתחילה מפני אותה תקנה ראשונה, לא מפני ספק, הלכך, הואיל ולא פסקו מאצלנו משהתחלנו – אין להקל ולומר אין מנהגנו זה מפני תקנה ראשונה אלא מפני הספק, וביצה מותרת – הא לא אמרינן, דכיון דלא פסקה אותה תקנה מאצלנו שנה אחת לעשות יום אחד – עדיין באיסורנו הראשונה עמדנו, להיותם כיום ארוך.
בספר אדרת שמואל (לקט הנהגות ופסקים מהגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל) מביא מקובץ תל תלפיות (הגאון רבי עקיבה יוסף שלזינגר זצ"ל – קו' "תל תלפיות" אלול תרס"ח) בשמו של הגאון רבי שמואל סלנט על פי מסורת שיש בידו, כי טעם חזרתו של רבינו הגר"א מנסיעתו לארץ ישראל היתה מחמת שבאותה שנה חל להיות ראש השנה בשבת, וסבר הגאון שלהלכה יש לתקוע בארץ ישראל, על פי דברי הגמרא בביצה (ה.) וכדברי רש"י ותוס' שם, כיון שעיקר ראש השנה הוא ביום הראשון, ובאופן שחל ראש השנה בשבת, חייבים לתקוע אף בשבת.
אך כיון שאין זה תלוי בידו אלא בבעל תוקע או בדעת בית דין, ואם לא יסכימו לו לתקוע, א"כ בנסיעה זו גורם לעצמו לבטל מצות עשה מן התורה של תקיעת שופר. משא"כ בחו"ל ששני הימים הם כיום אחד ארוך, א"כ אין לתקוע כשחל ראש השנה בשבת. ואף שיש מצות ישוב ארץ ישראל, הרי לדעת הרמב"ם בזמן הזה היא רק מדרבנן, ולכן נמנע מלעלות לארץ ישראל
אולם יש שהעירו על דברים אלו שטעם הגר"א הוא משום שלדעת הרמב"ם מצות ישוב ארץ ישראל היא מדרבנן, משא"כ תקיעה בשופר בראש השנה שחל בשבת בארץ ישראל היא מדאורייתא, מדברי הגר"א גופיה בביאורו לשולחן ערוך (יו"ד סי' רסז ס"ק קסא) על דברי השולחן ערוך שכתב "עבד שאמר לעלות לארץ ישראל, כופין את רבו לעלות עמו, ודין זה בכל זמן" וכתב שם הגר"א "ודלא כר' חיים בתוס' שם ד"ה הוא אומר". וכוונתו לתוס' בכתובות (קי:) שכתב רבינו חיים וז"ל: "דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולים ליזהר בהם ולעמוד עליהם", הרי שלדעת הגר"א אף כעת מצות ישוב ארץ ישראל היא מדאורייתא. אולם אף בהערה זו יש לדון שאולי כונת הגר"א היא רק לפרש את דברי השולחן ערוך ולציין את מקורו, ולא לפסוק כמותו.