סוכה נו
לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי – אם זוכר בעלמא הדין מדוע ישכחנה בעלמא דאתי?
טוב לצדיק טוב לשכנו
בסיום מסכם סוכה בכולל אמר מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: "והנה מצינו דבר מה שלא מצינו בשאר מקומות, למשל בדברים גשמיים – מי שאכל אכל ומי שלא אכל לא יכול להצטרף, כגון בזימון יש דין שאם שנים אכלו לחם ואחד אכל מזונות הוא מצטרף, אפילו שלא אכל לחם, ויש כאלה שאומרים שאפי' ירקות, ויש כאלה שאומרים שאפי' מים, עכ"פ כדי להצטרף צריך להיות משהו שייך, ואם הוא לא אכל שום דבר, אי אפשר לצרף אותו לזימון".
"ולמה כאן המנהג שאם אחד מסיים מסכתא, באים אנשים שלא למדו כלום ומצטרפים, ונקרא קצת שהוא בר שמחה, ואפי' בתשעת הימים אם אחד עושה סיום מסכתא ובאים אנשים אחרים שלא למדו ומצטרפים, ועל סמך זה הם יכולים לאכול בשר, עכ"פ הוא מצטרף אפילו שלא היה לו שום שייכות, ולמה זה ככה?
רואים שברוחניות זה אחרת, אע"פ שבגשמיות לכאורה יותר נרגש השייכות, אבל האמת היא שבגשמיות היא הנותנת, כדי שתהיה שייכות צריך ג"כ שיהיה נהנה משהו, ואם לא נהנה משהו הוא לא יכול להצטרף, אבל ברוחניות – כן".
"ועכשיו אמרו בסיום העניין של בילגה שהענישו את כל המשמר משום אוי לרשע אוי לשכנו".
"ושוב נשאלת אותה הקושיה: למה באמת אוי לרשע ואוי לשכנו? הרי הרשע הוא רשע אבל שכנו לא רשע, ולמה הוא נענש?
אלא רואים שברוחניות יש בין לצד הטוב בין לצד הרע קשר בין האנשים, כי אחרת היה קשה למה לצד הרע מענישים אותו ולצד הטוב לא, אלא לצד הטוב ג"כ".
"יוצא שלכל אלה, אפי' שלא השתתפו בלימוד, בכל זאת יש להם שייכות בלימוד, כיון שזה ק"ו אוי לרשע אוי לשכנו אז טוב לצדיק טוב לשכנו, ממילא אפילו שהוא לא למד הוא מצטרף".
והקשה הגראי"ל מהו ביאור מה שאנו אומרים בסיום מסכת ולא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי.
ולכאו' אם לא ישכח המסכת בעולם הזה למה ישכחנה בעולם הבא? וכן איך שייך שיזכרנה בעולם הבא.
וביאר רבנו שישנם שני מדות בהלומדים, יש שאין צריכים לעמול ולחזור וזוכרים בקל תלמודם, אולם יש שתלמודם קשה עליהם וצריכים לחזור ולשנן הרבה פעמים כדי לזכור, ולפעמים אף אח"ז אין זוכרים.
ואמר רבנו דכל זה בעולם הזה דהדבר תלוי כל אחד לפי מדת זכרונו, אבל בעולם הבא אין יתרון לבעל הזכרון אלא מי שעמל ויגע לחזור ולשנן יזכור אף אם בחייו לא הצליח לזכור, ומי שלא עמל אלא זכר בקל את תלמודו לעתיד לבא לא יזכור כ"כ מה שלמד, ועל זה אנו מבקשים שלא תשכח ממנו המסכת לא בעולם הזה ולא בעולם הבא דאין הזכרון בשתי העולמות תלוי זה בזה. (תכלת מרדכי עמ"ס מגילה עמ' סה)
('כאיל תערוג')