סוכה מד
מדוע עשה החפץ חיים את השבת ליד פסי הרכבת?
אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלש פרסאות
כשהתקרבו הגרמנים לראדין במלחמת העולם הראשונה, החליט החפץ חיים זצ״ל להימלט לעומק רוסיה. עזב את העיירה עם משפחתו, חתנו הגאון רבי צבי לוינסון והגאון רבי נפתלי צבי טרופ זצ״ל, ראשי הישיבה, תלמידו הגאון רבי אלחנן וסרמן, ועמם רוב בני הישיבה.
בראשית השבוע יצאו לדרכם, אך הדרכים משובשות היו, והרכבות עמוסות אנשי חיל נסוגים ומשולחי רסן. השבת קרבה, הרכבת התנהלה באטיות, לפי החישובים לא יגיעו למולודז׳נה העיר הקרובה לפני כניסת השבת. יהי כך? וכי מה יעשו? הרי הם כנוסעי אניה הממשיכה במסעה בשבת, החפץ חיים זצ״ל אף הורה לרבנית לחלק ליהודים נוסעי הרכבת נרות וחלות עליהן יקדשו.
לפתע אמר החפץ חיים זצ״ל, ״אם תעצר הרכבת במהלכה ארד ממנה, אתם רשאים להמשיך ולנסוע – הנסיעה מותרת, אבל אני מבקש למסור נפשי למען השבת! שמירת השבת דומה והיא עולה תמיד בקלות יתרה״. נדהמו השומעים, עוד הם תוהים והרכבת עצרה בלב הישימון למרגלות גשר המתוח על פני נהר, היה זה מקום מסוכן מאין כמותו, היהודים – דוברי האידיש הדומה לגרמנית – נחשדו בקשרים עם האויב, שהייתם למרגלות גשר רכבות חיוני עלולה היתה להמיט עליהם עלילת חבלה, אבל החפץ חיים קם וירד מן הרכבת ומלויו ירדו אחריו.
בלילה רעשו וגעשו סביבם מחנות חיילים, גדודים שעשו דרכם לחזית לאור לפידים, בראותם את החבורה השובתת בשדה, מלאו פיהם לעג, וזרקו לעברם לפידים בוערים שבנס לא העלו באש את צרורותיהם, החשש ניקר בלבבות, כנופיות אלו עלולות גם לירות, הרי זה פקוח נפשות, התחננו בפני החפץ חיים שאם תבוא רכבת נוספת ותעצור בסמוך יעלו עליה. הוא סירב בתוקף, וחזר ואמר ״אתם רשאים לנסוע, פקוח נפש דוחה שבת, אבל אני, אם יראני יהודי יורד מן הרכבת בשבת, ויאמר לעצמו הנה גם החפץ חיים נוסע בשבת – יגרם עוון חלול השם, ועוון זה אינו נדחה מפני פקוח נפש״. הבטיחוהו כי כאשר ירדו מן הרכבת לא יכנסו העירה, אלא ישהו כל השבת בבית הנתיבות, ואיש לא ידע על בואם בשבת, ולא נענו.
בינתים נשמע קולה של רכבת מתקרבת, וכשהאטה לפני הגשר הצליח אחד התלמידים רבי מרדכי רב רויטבלט מברדיטשוב לעלות עליה, ובבוקר יום השבת הגיע למולודז׳נה. מיד אץ לבית הכנסת וסיפר לרב העיר הגאון רבי משה אברמוביץ זצ״ל, שהחפץ חיים ובני פמליתו שוהים ליד הגשר, ונתונים בסכנת חיים. מיהר הרב והשיג עגלה ומשמר חיילים לחלץ את החפץ חיים ובני החבורה.
יצאו בעקבות תאורו – לא היה זה מסובך, הן שכנו למרגלות גשר המסילה, והיה עליהם לרכב לאורך התואי, אך כל היום חפשו לשוא ושבו העירה כלעומת שיצאו. חרד הרב ושלח עמם אדם שהכיר היטב את הסביבה, ניווט את הקבוצה והגיע אל החפץ חיים רק לאחר שקיעת החמה. כך מילאו מן השמים את רצונו שלא לנסוע בשבת.
(החפץ חיים חייו ופעלו)