סוכה לו
מדוע התפלפל הגר"מ פיינשטיין בשאלה ה'חמורה' מהי ברכת התפוח?
אתרוג הבוסר רבי עקיבא פוסל
הגמרא במסכת סנהדרין (לח:) דורשת על הפסוק "׳זה ספר תולדות האדם׳ (בראשית ה א) – מלמד שהראה הקב״ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו״.
הגאון רבי יונתן אייבשיץ מפרש את הדברים בצורה נפלאה:
על הפסוק 'ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל' (בראשית ג ו) אומר המדרש ״פרי שאכל אדם הראשון בוסר היה״, ובגמ׳ (סוכה לו.) נחלקו רבי עקיבא וחכמים האם בוסר נחשב לפרי, רבי עקיבא סובר שבוסר אינו נחשב לפרי וחכמים אומרים שנחשב לפרי. ומובא בגמרא שהסיבה שאין הלכה כשמעיה ואבטליון בכל מקום משום שהם בני גרים. ובמקום אחר מובא שהסיבה שרבי עקיבא נהרג – משום שהוא היה בן גרים.
ועתה מובנים הפלא ופלא דברי המדרש: ״כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, שמח בתורתו״ – היינו במה שאמר שבוסר אינו נחשב לפרי, וא״כ נמצא שאדם הראשון לא חטא כלל, שהרי לא אכל פרי, ״ונתעצב במיתתו״ – דהיינו בסיבה שהוא מת – שהוא בן גרים, ולפיכך גם אין הלכה כמותו, ואזי נמצא שאדם הראשון חטא באכילת פרי משום שהלכה כחכמים – שבוסר נחשב לפרי…
(מדרש יהונתן)
בספר 'ויגד משה' מופיע סיפור נפלא:
היה פעם צעיר יהודי שהתקרב לתורה ולמצוות. אחד מרבותיו שוחח עמו רבות בענייני היהדות, ובין השאר סיפר לו על גדלותו העצומה של הפוסק המפורסם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, היושב ב'איסט סייד' ומצודתו פרושה בכל העולם, כאשר שאלות מכל קצוות תבל עולות על שולחנו הערוך והבהיר.
הצעיר הזה החליט לפגוש את הפלא בעצמו. בהזדמנות הראשונה, עשה את דרכו אל מעונו של רבי משה. כשהגיע, נקש בהססנות על הדלת. להפתעתו, פתח הרב בעצמו את הדלת בפניו, הכניסו פנימה בחום, ושאל למבוקשו.
למען האמת, מבוקשו של הצעיר היה רק לפגוש את רבי משה פנים אל פנים, ותו לא. אבל כשעמד כך מול הרב, הבין שהרב מצפה לשאלה כלשהי. הוא עשה חשבון מהיר, שאם כולם שואלים שאלות בהלכה, גם הוא צריך לשאול שאלה בהלכה. מה ישאל? זה מה שעלה בדעתו: "כבוד הרב, מה מברכים על תפוח?"…
"שאלה גדולה שאלת בני", אמר לו רבי משה ברוך. מי שהיה מורגל לשאלות חמורות שבחמורות, אפילו לא גילה סימן קטן של זלזול בשאלה שכל תינוק יודע עליה את התשובה. "כתבתי על כך תשובה להלכה", המשיך בנועם, "והעליתי להלכה, שיש בזה כמה פרטי דינים וחילוקים: אם התפוח עדין בוסר ואינו טוב לאכילה – יברך שהכל נהיה בדברו. ואם הוא בוסר אך כבר ראוי לאכילה – יברך בורא פרי האדמה. ולא כדברי השולחן ערוך. ואם הוא בשל כל צרכו – יברך בורא פרי העץ" (אגרות משה ח"א סנ"ז, יעויין שם בהרחבה פרטי הדינים והשיטות).
עיניו של השואל נצצו משמחה. הוא הודה לרב, ביקש ברכה, ולאחר מכן הלך לדרכו, כשאותות החוויה הרוחנית שעבר ניכרים על פניו. הוא חזר לרבו, וסיפר לו שהיה אצל רבי משה פיינשטיין, ואף שאל אותו שאלה בהלכה.
"איזו שאלה שאלת?" – התעניין רבו. והוא חזר, מילה במילה, על השאלה. רבו החויר: "בשאלה כזו מטרידים את פוסק הדור?!" – שאל כשהוא מזועזע כולו.
הצעיר לא התבלבל, אלא אמר לו כי הרב עצמו אמר לו שמדובר בשאלה גדולה, ואף פרס בפניו כמה חידושי דינים שחידש בזה להלכה בספרו!