סוכה לד
מדוע הניקוד הראשון שלומד הילד הוא קמץ ורק לאחר מכן פתח
ערבי נחל הגדילות על הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים
אומרת הגמרא {מסכת סוכה לד, א} – ת"ר אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל.
נשאלת השאלה – מדוע הצפצפה פסולה ?
רש"י (ד"ה והתניא, ד"ה מסר) מפרש "מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד, עקומות כלפי בית יד שלה. מסר היא מגירה שקורין שיג"ה, ופגימותיה הולכות נוכחו ולהם שני עוקצין, אחד מכאן ואחד מכאן כפגימות סכין".
אומרים רבותינו – הצפצפה נאסרה לנו , כי הערבה מסמלת את הפה. פיו של האדם צריך להיות בבחינה כזאת, שלא "לצפצף" כל הזמן.
אומר ר' שמשון רפאל הירש, הניקוד הראשון שלומד הילד הוא קמץ, ורק לאחר מכן מלמדים אותו פתח – ללמד את הילד, שהדבר הראשון שהוא צריך לדעת זה לקמוץ את הפה, לסגור את הפה. השלב הבא זה לפתוח אותו.
הערבה מסמלת את הפה, והצפצפה מסמלת את "המצפצף" – המדבר כל הזמן ללא הפסקה. הצפצפה נראית כמו מגל – כלי שבעזרתו קוצרים ובעל חוד בצדדים. אם כן, כמו שהמגל קוצר, גם "המצפצף" משתמש בפיו "לקצור" אנשים.
אומרת לנו הגמרא, שערבה צריכה להיות דבר הגדל על מים; מים, פירוש הדבר חסד – להביא לָשֶנִי חסדים, כלומר לנחם את השני בעזרת הפה. ולכן, פֶה שנועד "לצפצף" ונראה כמגל שדוקר – פסול !
(הרה"ג רבי יצחק רוזנבלום שליט"א)