סוכה לג
איזה שבח גדול יותר אלוקינו או אלוקי אבותינו?
זה קלי ואנוהו
בשירת הים אמרו בני ישראל" זה קלי ואנוהו אלקי אבי וארממנהו" (שמות טו ב), מבט חדש ומעניין מגלה לנו מרנא החתם סופר זיע"א בביאור פסוק זה, וזה תוכן דבריו הקדושים:
בתולדות אהרון, מביא על המילים "זה קלי ואנוהו" – ואבנה לו בית המקדש, כמאמר הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ומבאר החתם סופר, שהבטחה זו של הקב"ה "ושכנתי בתוכם", היא דוקא אם ישראל עושים רצונו יתברך, שאז משרה שכינתו בתוכם, אבל אם אין עושים רצונו, הגם שבשביל זכות וברית אבות לא יעזבנו, אבל הוא מגביה עצמו מאתנו, כעין שאמרו בגמרא (ראש השנה לא.) 'עשר מסעות נסעה שכינה בגלל חטאי עם ישראל, וככל שחטאו יותר הלכה גולה אחר גולה רחוק רחוק מהם, עד שהגיעה בסוף לרקיע', כלומר בהסתר פנים גדול.
וזה ביאור הפסוק "זה קלי" – שאם אני מקשר עצמי להקב"ה בזכות מעשי הטובים, אז "ואנוהו" – אבנה לו בזה בית המקדש שישרה שכינתו בתוכנו. אך אם "אלוקי אבי" – כל התקשרותי להקב"ה זה רק בזכות מעשי אבותי ואני ממשיך בחטאי, וכל מבטחי בו שבזכות אבות יגן עלי [וכדברי רש"י על פסוק זה 'לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת היא לי מאבותי'], אז "וארוממנהו" – אני גורם בחטאי, שהשכינה מגביהה עצמה גבוה מעל גבוה עד לרקיע ולהסתר פנים רח"ל.
נורא למתבונן! יש ששמים מבטחם ב'זכות אבות', והם לעצמם ימשיכו בחיי ריקנות, הבל ובילוי, וליבם שליו בקרבם, כי זכות אבות תגן עליהם, ויש להם לדעת, מגלה לנו מרנא החתם סופר, כי מי שתולה כל מבטחו ב'זכות אבות', ואינו מקריב משל עצמו כלום להקב"ה – גורם בזה לריחוק השכינה ממנו רח"ל, ורק אם יתנהג האדם לעצמו כאילו אין לו זכות אבות, בריבוי תורה ומעשים טובים, אז בודאי שזכות אבות תגן עליו ותועיל לו עד מאד!
בעל החידושי הרי"ם זיע"א, אמר פעם לאחד שבא בפניו וגולל לו את זכות אבותיו ויחוסו הגדול. אמר לו החידושי הרי"ם: "אומרים אנו בתפילה 'אלוקינו ואלוקי אבותינו', כשבאים לבקש רחמים מהקב"ה, באים דבר ראשון בזכות עצמנו 'אלוקינו', ורק אחרי זה בזכות אבות 'ואלוקי אבותינו', זה בלי זה אינו כלום!"
(דרשו – הרה"ג רבי בנימין בירינצוויג שליט"א)