סוכה טו
המזוזה שהפכה לכשרה רק מספר שעות לאחר שנכתבה
תעשה ולא מן העשוי
בסוגית מזוזה אנו מתוודעים לכלל "תעשה ולא מן העשוי", המתייחס לכל המצוות שהתורה השתמשה בהם בלשון "עשיה", וכגון, במצוות סוכה נאמר (דברים טז יג): "וחג הסוכות תעשה לך", ולפיכך, סכך שהונח על הסוכה בטרם נתלש מן הארץ אינו כשר גם לאחר שיקצצוהו, שכן, בשעת עשייתו לא היה "סכך", ולאחר מכן, כשנקצץ, הפך ממילא ל"סכך" ללא עשיה (סוכה יא:).
הגמרא במנחות (לג:), דנה לגבי אדם שקבע מזוזה על לוח עץ, ולאחר מכן התקינו בפתח הבית. ואומרת שם הגמרא שאדם זה לא יצא ידי חובת מצוות מזוזה, מפני שיש לעשות מזוזה בפתח הבית ומזוזה זו בשעה שנקבעה על לוח עץ לא שימשה כמזוזה, ולאחר מכן כאשר כבר שימשה כמזוזה היה זה שלא על ידי מעשה קביעת מזוזה, כי אם על ידי קביעת המשקוף בפתח הבית.
הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, דן בספרו ("קהילות יעקב" סוכה סי' כד) במקרה מעניין, הטומן בחובו פרטים חשובים על דיני המזוזה, וכמו כן הוא מגדיר את הכלל "תעשה ולא מן העשוי".
מעשה בסופר שביקש לכתוב מזוזה, ומשנוכח כי הדיו שבכליו אזל, השתמש בדיו של רעהו ללא נטילת רשותו, מתוך מחשבה שהלה אינו מקפיד על כך. אולם, כאשר נודע הדבר לבעל הדיו חרה אפו, אך לבסוף מחל לחבירו הסופר.
השאלה העומדת על הפרק היא, אם מזוזה זו נפסלה לשימוש בשל אי עמידתה בתנאי הכלל "תעשה ולא מן העשוי". שהרי, עד שבעל הדיו לא מחל על השימוש בו, הסופר לא היה רשאי לקיים מצוות מזוזה במזוזה זו, שהרי זו "מצווה הבאה בעבירה". נמצא, שמחילתו של בעל הדיו, היא שהכשירה את המזוזה… הרי לך "תעשה ולא מן העשוי"!
הבעיה נעוצה בסופר, לא במזוזה: בעל ה"קהילות יעקב" דן וטר בעניין בארוכה, עד שהוא מנער בשנית שאלה זו, ומגלה לעיני הלומד, כי המקרה שלפנינו אינו "תעשה ולא מן העשוי". שהנה, בכלל "תעשה ולא מן העשוי" נאמר, כי מצווה שנעשית באופן לקוי, אינה יכולה לבוא על תיקונה, כי אם על ידי עשיה מחודשת. אולם, עשיית המזוזה שלפנינו אינה לקויה, היא נעשתה בדיו שחור כנדרש, על גבי קלף מהודר. אלא, שהסופר הגנב, אינו רשאי לקיים את המצווה על ידי המזוזה, משום "מצוה הבאה בעבירה". לפנינו, איפוא, עשייה מלאה ומהודרת, על כל פרטיה ודקדוקיה, אשר אין להחיל עליה את הכלל "תעשה ולא מן העשוי".
ואכן, הסופר אשר כתב את המזוזה ללא נטילת רשות מבעל הדיו, הוא זה שאינו רשאי להשתמש בה למצווה, אולם, באותה שעה עצמה, רשאי בעל הדיו להשתמש בה למצווה. אמור מעתה, המזוזה עצמה כשרה היא למהדרין, והסופר הלזה מנוע מלהשתמש בה. מחילתו של בעל הדיו, איפוא, לא הכשירה את המזוזה, אלא הסירה את המכשול מדרכו של הסופר [ועיי' בספר "עמק ברכה" עמ' כ"ד].
(מאורות הדף היומי)