סיפר החסיד ר' יעקב בייגל מקראקא ז"ל: במשך שנים רבות התפרנסתי מניהול מאפיה גדולה. גוי שכן קינא בהצלחתי. הוא שכר עדי שקר ללכת לאנשי הרשות ולספר כי המאפיה מזוהמת, וכי שרצים נמצאו בכיכרות הלחם. הוא גם שיחד את אנשי המשטרה הרשעים, שיכנסו למאפייה ויעמידו פנים כאילו מצאו שהמקום לא נקי.
חששתי מאוד, הייתי עלול לא רק לקפח את פרנסתי, אלא גם לשבת במשך מספר שנים בכלא. בצר לי קמתי ונסעתי לבאבוב.
כשהגעתי אל בית הרבי הרה"ק רבי בן ציון האלברשטם זצ"ל הי"ד, ראיתי מחזה מוזר: הרבי בכבודו ובעצמו עמד סמוך ליד החלון כאשר ידו מלאה אבנים קטנות, והוא משליכן אחת אחת מהחלון החוצה.
עמדתי והבטתי בתמיהה, עד שהרבי הבחין בנוכחותי ואמר: "ראה נא מה שאני עושה. זרקתי פירורי חלה יבשה אל היונים, והנה באים ביעף עורבים, עופות טמאים אכזריים, ודוחקים את רגלי היונים. לכן אני משליך את האבנים לעבר העורבים לגרשם, כדי שהיונים יוכלו להתפרנס במנוחה".
כששמעתי את הדברים האלו, הזדרזתי וסיפרתי לפניו את הצרה שאליה נקלעתי. הרבי השיב לי מיד: "הלא בזה אני עוסק עתה. מגרש את הטמאים המטרידים את מנוחתן של היונים הכשרות".
כאשר הגשתי לפניו אחרי כן את הקוויטל שכתבתי באריכות, חזר ואמר לי: "אל תדאג. כבר גירשתי את הטמא ולא יוכל להרע ליונה. כנסת ישראל נמשלה ליונה. סע לביתך לחיים ולשלום, ותבשר לי בשורות טובות".
כאשר חזרתי לקראקא, נודע שהשלטונות תפסו את הנוכרי שהלשין עלי בפשע נורא של שותפות עם שודדים רוצחים, ונגזר דינו למאסר. המשפט הקשה שהיה צפוי לי התבטל, מכיוון שהעד הראשי כבר לא היה יכול להעיד כנגדי. (היכל באבוב).
הרב החסיד ר' משה דוד שטרום סיפר סיפור מופת, שהוא היה נוכח בו: נוכרי פתח בבאבוב חנות עם כל מיני סחורות. חנויות היהודים הפסידו את כל מחייתם, כי הנוכרים בכל בגלילות הוסתו נגד היהודים על ידי הכְּמרים ימ"ש לקנות רק אצל הנוכרי, אולם לא יכלו לעשות דבר כנגדו.
פעם אחת בזמן סעודת מצווה ביקש רבינו עשרה דגי הרינג. לא היה מקום לקנות אותם כי אם אצל אותו נוכרי, והביאו אותם משם. התחיל רבינו לחתוך את הדגים ולפתע הכריז בקול גדול: "הדגים מסריחים. ריח של נפט יוצא מפיהם". והשליכו אותם.
מיד לאחר מכן שמעו את מכבי האש שנסעו לחנות של הנוכרי, מכיוון שפרצה שם שריפה כתוצאה מחבית נפט שנדלקה. כל החנות נשרפה לגמרי, כך שמסחר הנוכרי אבד כליל, ונעשה הרווחה גדולה ליהודים.
ומעשה נוסף. בעיר לימנוב היתה כלה, שחלתה עד שהגיעה לשערי מוות והיתה ללא הכרה. המשפחה שמעה שיש סגולה לרפואה על ידי שקורעים את התנאים. הם עשו כך, ומיד לאחר מכן הכלה פתחה את פיה ואמרה שתי מילים: "רב, כפרה".
הם לא הבינו למה התכוונה, אבל מכיוון ששמעו שאמרה "כפרה", לקחו תרנגולת ועשו לה סדר כפרות, למרות שזה היה באמצע השנה. אחרי כן הוטב מצבה, עד שחזרה לאיתנה בבריאות שלימה. אז סיפרה, שראתה את רבינו (היה זה לאחר פטירתו) שאמר לה, כי סגולה לרפואתה שיעשו סדר כפרות. מכיוון שלא יכלה לדבר, אמרה רק שתי מילים – "רב, כפרה", כלומר שהרב ציווה לה לעשות כפרות. אחרי שהתרפאה שבעז"ה, כתבו תנאים חדשים.
(פניני עין חמד)