סוכה ז
מדוע זכה רב לאריכות ימים של ארבע מאות שנה?
שתיק רב
בספר כנפי יונה (ח"ג סוף סי' סב) מובא שרב הוא רבי אבא הנזכר בזוהר הקדוש וחי ארבע מאות שנה וזכה לאריכות ימים. וכתב הרמ"ע מפאנו בסוף ספר יונת אלים, שמה שמצינו בכמה מקומות בש"ס (כגון סוכה ז. בבא מציעא צז.) "שתיק רב", משום שהיתה לו תשובה על פי הסוד, שהרי היה מתלמידי רבי שמעון בר יוחאי ונמנע מלגלותה.
ובספר שבת של מי (שבת פא.) מביא רמז לזה ש"רב" ראשי תיבות: ר' ב' פעמים, היינו ד' מאות. וכתב החיד"א בספרו פתח עינים (ברכות טז:) שרב לאחר תפילתו התפלל "יהי רצון שתיתן לנו חיים ארוכים וכו'", והועיל לו שזכה לאריכות ימים.
ונראה לתת טעם נוסף, על פי מה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ב ה"ד): "לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו. ומוסיף הרמב"ם: אמרו על רב תלמיד רבנו הקדוש, שלא שח שיחה בטלה כל ימיו". ע"כ.
וכתב בעל ה'בני יששכר' הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בספרו דרך פקודיך (מצוה ל"ת ל"ד חלק הדיבור ג', בשם קבלנו מרבותינו) כי סך הדיבורים של אדם קצוב מיום היוולדו כמה ידבר במשך כל ימי חייו, וכאשר יסיים לדבר את סך הדיבורים הקצוב לו אז בא זמנו להסתלק מן העולם, וזהו שנאמר בשיר השירים (ה ו) "נפשי יצאה בדברו". כלומר שהנפש של האדם יוצאת מעט מעט עם כל דיבור ודיבור שמוציא מפיו במהלך חייו עד שגומרת לצאת כולה בבוא יומו. ע"כ. לפי זה רב שלא דיבר שיחה בטילה כל ימיו זכה לחיות ארבע מאות שנה.
(נחלת שדה)