סוכה ד
שנים יושבים יחד בסוכה כשירה אלא שלכל אחד המקום בו יושב חבירו נחשב לפסול?
גוד אסיק מחיצתא
סכך פסול הנמצא בצידי הסוכה, בין הסכך הכשר לדפנות, אינו פוסל את הסוכה אלא אם כן שיעורו הוא ארבע אמות, אבל אם שיעורו הוא פחות מארבע אמות – הסוכה כשרה, לפי שאנו רואים את הסכך הפסול כהמשכה של הדופן וכחלק בלתי נפרד ממנה, וכאילו הדופן נתעקמה מלמעלה. דין זה נקרא: 'דופן עקומה'.
והנה, בסוכה של שלושה דפנות [הנראית כמין האות ח'], כאשר יש סכך פסול [ברוחב ד' טפחים] באמצע הסוכה, לכל רוחב הסוכה [כלומר, הסכך הפסול לא נמשך מהדופן הפנימית – מגגה של החי"ת, ולא נמשך מהחלק שבפתח הסוכה, אלא מאמצע שני הדפנות החיצונות- מן הרגל האחת של החי"ת לרגל השניה], אזי הדין הוא, שאם יש בחלל הפנימי – הצמוד לגגה של החי"ת, בחלק שלפני הסכך הפסול, ז' טפחים – הדין הוא שחלק זה נחשב לסוכה כשירה, היות ויש בו ג' דפנות שמעליהם סכך כשר, אך החלק החיצון [שמהעבר השני של הסכך הפסול] פסול, כי אין לו ג' דפנות אלא ב', שכן הסכך הפסול מפסיק בין חלק זה לדופן הפנימית.
אולם, אם מהדופן הפנימית עד למקום סוף הסכך הפסול, אין ד' אמות, אף החלק החיצון יוכשר – מדין 'דופן עקומה'. דהיינו, הדופן הפנימית נמשכת עד לסוף מקום הסכך הפסול. ומכל מקום ניתן גם לשבת בחלק הפנימי של הסוכה, משום שהעובדה שהסכך נמשך להכשיר את החיצונה, אינה פוסלת את הפנימית, כי לגבי הפנימית אין הסכך שמעליה נחשב לדופן עקומה, אלא חלק זה נחשב כסכך
[כל זה מבואר בדברי הרא"ש בסוכה (פ"א סי' לג), והובא במשנה ברורה (סי' תרל"ב ס"ק ט"ו. ויעויין עוד בשער הציון בסי' תרל"ג ס"ק כ"ג).]
נמצא אם כן, שאם יושבים בסוכה הזו שני בני אדם, כל אחד בחלק אחר של הסוכה, אזי סוכת האחר פסולה לגבי כל אחד. שהרי היושב בפנימית משתמש בקירוי שמעליו לצורך סכך, כך שלגביו המקום החיצון פסול, מפני שיש בו ב' דפנות בלבד, והיושב בחיצונה מייעד את מקום הסכך הפסול לדופן (עקומה), כך שלגביו החלק הפנימי פסול, כי אין מעליו סכך אלא דופן, והמקום בו הוא יושב כשר.
בהערות מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (סוכה ד.) דן, האם השנים יכולים להוציא זה את זה בברכת 'לישב בסוכה', ומצדד לומר שמאחר ולכל אחד מהם, מקום חבירו הוא מקום פסול, שכן למברך, חבירו יושב מחוץ לסוכה, אם כן יש לומר שזה נחשב ל'תרתי דסתרי', ולא יוכל להוציאו ידי חובת הברכה. אמנם מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל, בחידושי ה'מנחת שלמה' על מסכת סוכה (עמ' צד), העלה שיכול כל אחד מהשנים להוציא את חבירו בברכת לישב בסוכה, ואין זה נחשב לתרתי דסתרי.
(ופריו מתוק דברים פרשת וילך)