יומא פב
מדוע לא האכילו את המעוברת ביום כפור חצי שיעור?
ההיא עוברה דארחא
הכתב סופר שואל על הפסוק 'להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל' (ויקרא יא מז), כיון שפתח הפסוק ב"טמא" ואח"כ "טהור", מדוע לבסוף פותח ב"חיה הנאכלת" – הטהורה, ומסיים ב"חיה אשר לא תאכל" – הטמאה?
ונראה לדרוש פסוק זה כמין חומר, על פי המסופר בגמ' (יומא פב:) על שתי נשים שהיו בחבלי לידה והריחו מאכל ביום כיפור ונתאוו לו. שאלו הנוכחים את רבי כדת מה לעשות, אמר להם שילחשו לנשים שיום כיפור הוא היום. והנה לאחת מהנשים פסקה התאוה – וממנה יצא רבי יוחנן, והאשה השניה המשיכה להתאוות לאכול וממנה יצא 'שבתאי אצר פירי', שהיה רשע.
זהו שאומר הכתוב: אם תחפוץ "להבדיל בין" העובר "הטמא ובין הטהור", הרי שתדע זאת אם תבדיל גם "בין החיה הנאכלת" חיה [יולדת] שתאכל ביום כיפור, היא תלד בן טמא, "ובין החיה אשר לא תאכל" ביום כיפור – היא תלד בן טהור! ונמצא ש"החיה הנאכלת" היא אמו של "הטמא", ו"החיה אשר לא תאכל" היא אמו של "הטהור", וממילא הפסוק מסודר כהלכתו.
מן ההכרח להעתיק כאן ביאור נפלא על המשך המעשה בשם הגר"י סלנטר:
בגמרא שם מסופר שלאחר שלחשו על אוזן אמו של רבי יוחנן שיום כיפור היום ופסקה תאותה, קרא רבי את הפסוק: "בטרם אֶצָּרְךָ בבטן – ידעתיך" (ירמיה א ה), כלומר, בעוד שהיה רבי יוחנן בבטן – ידע והכיר את בוראו.
ויש להקשות: הלא הפסוק הנ" נאמר על העוּבַּּר מפי הקב"ה, שהוא מכיר את העובר עוד טרם צאתו לאויר העולם, וכיצד אפוא קרא רבי את הפסוק על רבי יוחנן, כאילו רבי יוחנן אומר זאת?
כדי להבין זאת יש להקשות קושיא נוספת: מדוע רבי לא פסק שיביאו ליולדות אוכל שהוא פחות מכשיעור, שכן כך היא ההלכה – שמותר ליולדת לאכול פחות מכשיעור! –
אלא שידע רבי ברוח קודשו שאותו עובר – רבי יוחנן – הוא זה שיסבור ש"חצי שיעור אסור מן התורה" (יומא עג:), ולכן לא רצה להאכילו דבר שהוא עתיד לאוסרו.
על כך אמר רבי: "בטרם אצרך בבטן – ידעתיך", כלומר, בטרם צאתך לאויר העולם ידעתי שבעתיד תסבור ש"חצי שיעור אסור מן התורה", ולכן לא פסקתי שיאכילו אותך פחות מכשיעור!
(תורת הקריה)