יומא עה
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן – אם האכיל את המן מהו 'וירעיבך'
כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין
משה רבינו אומר לקרח ואל כל עדתו 'בקר ויודע ה' את אשר לו וגו' (במדבר טז ה). ומסביר רש"י, מדוע ציוה לחכות לבוקר, עתה עת שכרות לנו ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכוין לדחותם, שמא יחזרו בהם.
המהר"ם שיף זי"ע הסביר על פי מה שכתוב בגמרא (יומא עה.) על הפסוק "והוא כזרע גד לבן" (שמות טז לא), שהמן היה מגיד להם מה שבחורין ובסדקין וכו' ע"י שלצדיקים ירד המן על פתח ביתם ואילו לרשעים רחוק יותר, וכך כולם ידעו את מצבם הרוחני האמיתי.
וכאשר אמר כאן קרח "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'", השיב לו משה רבינו ע"ה אין בעיה! "בקר ויודע ה'", פירוש, בבוקר בעת רדת המן נראה האם יש אמת בדבריך…
הרה"ק בעל האמרי יוסף זי"ע מפרש על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש, שהאדם צריך להיות מבעלי חשבון הנפש, ובכל לילה קודם השכיבה צריך לפשפש במעשיו ויתוודה עליהם ויעשה תשובה עליהם. לכן אמר משה, "בוקר ויודע ה'", כי סבור היה שאולי בערב יפשפשו במעשיהם ויעשו תשובה. אמנם הטעם שלא עשה כן, כתוב כמה פסוקים אח"כ, (שם טז יט) "ויקהל עליהם קרח", וכתב רש"י שם, שהיו הולכים בדברי ליצנות כל הלילה ולא היו ישנים כלל', ע"כ. לכן לא שבו בתשובה…
(עלון פנינים)
על דרך המליצה מפרש המגיר ר' ראובן קרלנשטיין את הפסוק 'ויענך וירעיבך ויאכילך את המן (דברים ח ג). ורבים ראו כן תמהו: אם הקב"ה האכילך את המן, מדוע אומר קורא לזה הפסוק כעינוי והרעבה?
ובדרך מליצה נראה, כי הנה ידוע שהמן היה יורד לרשעים רחוק מפתח אוהליהם (יומא עה.), כעת הבה נתאר לעצמנו אדם חשוב ומכובד שנכשל ודיבר לשון הרע. הוא יודע שמחר המן לא ירד ע"י ביתו, איזו בושה וכלימה יהיו מנת חלקו מחר, ולכן מחליט מיודעינו להסיר מעצמו את מנת הבושה.
הוא פונה לאשתו ואומר לה: אני רוצה מאוד לצום מחר, אבל אינני יודע אם הקב"ה ישמח בכך, על כן סימן זה יהא נקוט בידינו: אם מחר המן ירד כרגיל ליד האוהל שלנו, סימן שהקב"ה לא רוצה שאצום, אך אם יורחק ממנו המן ולא ירד ע"י האוהל סימן שהקב"ה רוצה שאצום… לפיכך נאמר "ויענך וירעיבך" מפני ש"ויאכילך את המן"…