יומא עב
איך אפשר לומר על התורה 'סם מוות'?
זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה
האדמו״ר ה״פני מנחם״ מגור זצוק״ל בדברי הספר ביום השלושים להסתלקות הגה״ח רבי גד אייזנר זצ״ל הביא את קושייתו של רבי חיים, אחיו של המהר״ל מפראג, שתמה על דברי הגמרא (יומא עב:) על מי שזכה ולמד לשמה – נעשית לו התורה סם חיים״, ולא זכה- ״נעשית לו סם המות״, וכי כיצד אפשר לקרוא לתורה ״סם המות״?
ועוד: והלא אמרו בפסחים (נ:) ״לעולם ילְמד אדם, אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה״, ומדוע א"כ אמרו שאם לא זכה נעשית לו סם המוות.
ומתרץ, שהנה לפעמים על אדם לקחת תרופה, שאמנם היא עצמה רעל, אולם כמויות קטנות ממנה מרפאות את המחלה, ועל כן הרופא כותב את הכמות שאותה יש לקחת על מנת להירפא. אולם מי שיקח את כל התרופה בבת אחת – הרי הוא מסכן את עצמו.
כך גם בענין התורה, הלומד תורה שלא לשמה – על מנת להתיהר וכדו' הרי היא כמו סם המות, ואין להישאר בדרגה שכזו. התורה שלא לשמה אמורה להילמד באופן של ״מתוך שלא לשמה בא לשמה״, כל לימוד מקדם את התכלית להגיע ל״לשמה״ ולא להישאר באותו סם המות העשוי לאנשים חולים בלבד, שזקוקים דוקא לסם הזה.
(מרגליות הש"ס)