יומא סז
הלובש בגד שעטנז בשוגג – האם תפילתו מעוכבת?
ולבישת שעטנז
"וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" (ויקרא י"ט, י"ט)
מקובל ומפורסם, שאדם הלבוש בגדי שעטנז, תפילתו אינה מתקבלת. מקור הדברים נמצא בספר ציוני על התורה, וכך מובא בשם חכמי הקבלה בפירוש רקאנטי על התורה כאן, וז"ל: ויש מפרשים כי שעטנז רומז לשתי מידות שיש למעלה המקטרגים על ישראל, והקב"ה הפרידן זו מזו, שלא יתחברו לעולם להזכיר עוונותיהן של ישראל, והנה הלובש שעטנז מחבר הכוחות הללו לערבב תפילתן של ישראל, ואמר כי כל הלובש שעטנז בתפילתו, סנדלפון המלאך, הקושר כתרים לקב"ה מתפילתן של ישראל, אינו מקבל תפילתו עם שאר התפילות, שנדמה לו ככומר עבודה זרה הנותן כח לרוח הטומאה.
ובדרושי הצל"ח (לבעל הנודע ביהודה דרוש ח' אות ו'), מובא שהשפעתו המזיקה של חטא השעטנז נמשכת גם לאחר שפסק החטא במשך ארבעים יום, וז"ל: "וכמה מכשולים כבר נמצא רח"ל מחטא המר הזה, ואותיותיו מעידים על גודל עונשו, שעטנז אותיות 'שטן עז', ויום אחד עם לובש השעטנז אין תפילתו נשמעת ארבעים יום".
ויש לדעת שאיסור שעטנז מעכב את התפילה גם כאשר נעשה החטא בשוגג, ומבלי ידיעתו של הלובש כמובא בספר 'שלמי ציבור' (דיני נטילת ידים שחרית סי' ג', לרבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל): "בענין המלבושים מצאתי כתוב שאין דבר המעכב התפילה כמו בגדי שעטנז ואפילו הוא בשוגג".
(קב ונקי)
בספר 'מעם לועז' הובא מעשה נורא: על חייט שהיה מכשיל במזיד רבים מישראל בלבישת בגדי צמר ופשתים וכשנפטר באו לקברו ולאחר מספר שעות נודע כי הוא נפלט מן האדמה בביזיון. ניסו לקברו ושוב נפלט וכך גם בשלישית. רב העיר לקח עשרה תלמידי חכמים, ערך תיקון וביקש לדעת פשר העניין. והנה לפתע פתח הנפטר את פיו והתוודה על חטאו הנורא וגילה שהוא נענש במידה כנגד מידה, הוא הכשיל אנשים בלבוש אסור ולכן האדמה שהיא לבוש הגוף לאחר מותו לא מוכנה לשמש לו ככיסוי. הרב גזר על האדמה לקלוט אותו וביקש שייגזר דינו בבית דין של מעלה ואז האדמה קלטה אותו לקבורה.
(שבת טיש)