יומא סו
איך בישר הגה"צ רבי אליהו לופיאן לאלמנה שבנה היחיד נהרג?
האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו
הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל בילדותו, בהיותו כבן תשע או עשר, נסעו הוריו וכל משפחתו לארצות הברית. אבל ר' אלה, לא רצה בשום אופן להצטרף לנסיעתם ונשאר לבדו בלומז׳ה, כי חשש שבארצות הברית, ארץ החומרנות והמותרות, לא יוכל לגדול כבן תורה. נתאר לעצמנו ילד בגילו – בן עשר – שעומד בתקיפות ובעוז נגד הוריו וכל משפחתו ונשאר בודד, רק כדי לגדול כבן תורה. בחודשים הראשונים לא שלח לו אביו כל תמיכה כספית, כדי להכריחו לבוא לארצות הברית, והוא חי בדחקות נוראה. בנו כותב בספר ״לב אליהו״, שאביו אמר כי בילדותו מסר נפשו על התורה. העתיד הוכיח עד כמה צדק. ר' אלה גדל ונעשה לאילנא רברבא, בניגוד לאחיו, שבהיותם באמריקה התרחקו מתורה ומצוות. רק הוא, בכח רצונו ועמידתו האיתנה, נותר לפלטה ירא ושלם….
התנגדותו החריפה להגירה לאמריקה באה לידי ביטוי גם לאחר שנים רבות. כאשר הפליג בנו לארצות הברית, דיבר על כך רבנו בכאב גדול ביות, ועל החשש שבנו יגיע לארץ הטמאה ויתקלקל שם ועל כך שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו (תנחומא פ׳ פנחס ס״ג).
גם בסיפור הבא באה לידי ביטוי העובדה, ש׳המחטיאו יותר מן ההורגו׳ לא היה אצל רבנו ענין של ׳השקפה׳ בלבד, אלא מציאות מוחשית. ילד יהודי, בן יחיד לאם אלמנה, נחטף על ידי ציידי הקנטוניסטים. כאשר העבירו אותו מעגלה לעגלה, נפל ומת, מאחר שלא היה אף אחד מאנשי הקהילה שהיה מוכן לבשר על האסון לאם האלמנה, קיבל על עצמו ר' אלה את התפקיד הזה. הוא שאל את האלמנה: ״מה היית מעדיפה – שהבן שלך יגדל כגוי בין הקנטוניסטים, או שימות כיהודי?״ השיבה האלמנה מיד: ״שימות כיהודי ולא יחיה כגוי״. ואז סיפר לה רבנו מה שקרה ואמר: ״ה׳ הטוב עשה את רצונך. הוא זכה למות כיהודי״.
(במחיצתם)