יומא סא
האם הכהן גדול בירך הגומל על כך שיצא בחיים מקודש הקדשים?
לפני ולפנים
החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (על שו"ע או"ח סי' רי"ט) מספר על שאלה שנשלחה לאביו רבי יצחק זרחיה אזולאי מאת הר"ר רבי אליעזר נחום. שאלה שרבי אליעזר נחום דן בה יחד עם אביו בחלום. ולאחר שהקיץ משנתו, העלה רבי אליעזר נחום את הדברים על הכתב ושלחם לרבי יצחק זרחיה.
הנידון בחלום היה על ברכת הגומל האם יצחק אבינו כשניצול מהעקידה בירך ברכת הגומל, שהרי בא לידי סכנה? וכן ארבעה שנכנסו לפרדס (חגיגה יד:) שהוא מקום סכנה שאחד מהן הציץ ומת ואחד מהן הציץ ונפגע, א"כ ר' עקיבא שיצא בשלום האם בירך ברכת הגומל? וכן כהן גדול כשהיה נכנס ביוה"כ לפני ולפנים שהוא מקום סכנה, האם היה מברך הגומל בצאתו?
וכתב החיד"א, ולענ"ד נראה לחלק כי מעולם לא תקנו רבנן לברך ברכת הגומל שהיא ברכת הודאה, אלא דווקא בצרה הבאה לאדם בעל כרחו, ושלא מדעתו נעשה לו נס, אולם בדבר שהוא במאמר ובצווי ה' לעשותו- אז אפילו שלא יהיה בפרטות וביחיד רק מימרא דרחמנא לקדש שמו, אז אף שהקב"ה יעשה לו נס אינו מברך. וכן אני אומר כי יצחק אבינו כיון שהכל היה במאמרו וגזרתו יתברך, אף שניצול אינו חייב לברך.
(קב ונקי)
הגומל לחייבים טובות
הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל מפרש את המילים "גמילות חסדים". – לכאורה המילים הללו הן תרתי דסתרי, כי "חסד" הוא דבר שלא מגיע לאדם ואף־על־פי־כן מתחסדים עמו, ואילו "גמילות" היא מלשון גמול, תשלום שמשלמים לו כגמולו המגיע לו ביושר ובצדק. אלא שאכן זוהי מידתו של הקדוש ברוך הוא: "גומל חסד" – התשלום שלו הוא בחסד, כי גם כאשר התשלום צריך להיות לכאורה עונש מחמת שהאדם התנהג שלא כראוי – התשלום והגמול של העונש בא עם מידת החסד. וכן ב'ברכת הגומל' אומרים: "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", הגמילות לחייבים צריכה להיות רע, ההיפך מחסדים, אבל הקדוש ברוך הוא לא עושה כך, אלא גומל לחייבים – טובות.