יומא נט
מדוע עזב החפץ חיים את תפקידו רב העיירה ראדין?
לפני כפרה כלאחר כפרה
ידוע המעשה על רבי אהרן הכהן זצ"ל, חתן מרן החפץ חיים, בהיותו אברך סמוך על שולחן חותנו נחל פעם אכזבה בהשתדלותו להשיג משרת רבנות בעיר מסוימת. הצטער על כך ר' אהרן והשיח לבו בפני חותנו. החפץ חיים דיבר על ליבו והצביע על גודל האחריות שברבנות, ולא כדאי להצטער בשל אי קבלת המשרה, ברם, דעתו של חתנו טרם נחה בזאת.
הציע לפניו החפץ חיים לספר לו מה שאירע לו בתקופה הקצרה בה כיהן כרב בעיירתו ראדין ושהיווה אחד מהגורמים לעזיבתו את הרבנות, אך בתנאי שיקבל ר' אהרן על עצמו לבל יספר זאת לאיש, כל עוד שהוא – החפץ חיים, נמצא בחיים. וכך סיפר לו החפץ חיים:
באותו זמן אירע שאחד הקצבים נתפס במכירת בשר טריפה, והועבר מיד מחזקתו, הלה בא לפני והביע חרטה על מעשהו, והבטיח שלא ישוב עוד לכסלה, נוכחתי שהלה מתכוון ברצינות ומאידך היה נתון במצוקה וטפלי היו תלויים בו, שיתפתי מידת רחמים לדין והחזרתיו לכשרותו, ואילו על חטאו קנסתיו לנדב לבית המדרש ארבעים ליטרא של נרות. הקצב לא האריך ימים לאחר אותו מעשה, וכעבור זמן קצר הלך לעולמו.
באחד הימים ואני לומד כדרכי בעזרת נשים שליד בית הכנסת, נפלה עלי תרדמה. ובחלומי הנה שלושה אנשי צורה מופיעים לנגדי והגדול שביניהם פונה אלי בשאלה: ר' ישראל מאיר, הלא תזכור המאורע באותו קצב שקנסתו לנדב מ' ליטרא נרות, אמור לנו מה התכוונת בקנס זה, בתור עונש למען יזהר להבא, וכן לטובת הציבור למען ישמעו ויראו, או גם למען תהיה לנענש כפרה על עוונו? נדהמתי מאד, וראש המדברים הרגיעני ואמר שימתינו לי עד שתשוב דעתי אלי. נתתי לב להיזכר באותו עניין והשבתי שעד כמה שבזכרוני הקנס הוטל עליו לשם עונש ולא לשם כפרה.
כשהתעוררתי מתרדמתי, ראשי היה כבד עלי, חזרתי לתלמודי ושוב נפלה עלי תרדמה. הפעם הופיע לפני הקצב, כשכולו מדוכדך, ובקול בוכים טען כנגדי: אוי, רבי, ראה מה עוללת לי בתשובתך לבית דין של מעלה. כשעמדתי בדין והקטיגור תבע לדון אותי בגיהנום בעבור האכלת טריפות, טענתי שכבר נתכפרתי בקנס של הנרות שהטלת עלי.
טען לעומתי הקטיגור, שהקנס לא בא לשם כפרה אלא לשם עונש גרידא, והוחלט איפה לשאול את פיך על כוונתך. ומאחר שתשובתך היתה שלא התכוונת לשם כפרה- יהיה עלי עתה לעבור ייסורי גיהנום קשים על אותו עוון… לאחר מעשה זה, סיים החפץ חיים, גמלה אצלי ההחלטה להסתלק מן הרבנות… עד כאן המעשה.
ונשאל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, הרי בַּשמים יודעים את האמת, ומדוע היה צריך לבוא אל החפץ חיים ולשאלו? וענה מרן הגר"ח שבית דין של מעלה אלו מלאכים, או אלו גדולי הדור שעבר, ואין הם יודעים מחשבות. ונשאל עוד, והרי כתוב "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה" (אבות פ"ג מ"א)- א"כ הוא עושה הדין. וענה שקודם יש בית דין, ובית דין צריך לנהוג כמו בית דין, ואח"כ הקב"ה פוסק דינו.
(דרך שיחה עמ' תנט)