יומא נה
מה קורה כששולחים מכונה ענקית ממדינת הים ולא מצליחים לקובעה במקומה?
השולח חטאתו ממדינת הים
הסיפור שלפנינו היה חביב מאוד על הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל, והיה מספרו בהזדמנויות שונות, ומפיק ממנו לקחים חשובים:
מעשה שהיה לפני עשרות בשנים, ביהודי חסיד וירא ה', שגר בקרית-אתא, וישב ועסק בתורה מתוך עמל רב. פרנסת הבית היתה דחוקה מאוד, עד שבאחד הימים פנתה אליו אשתו ואמרה לו כי אין ברירה ועליו לחפש פרנסה כי כבר אין מה לאכול בבית.
נכנס התלמיד חכם לבית חרושת לטקסטיל בקרית-אתא, ושאל את המנהל אם יוכל להעסיקו. המנהל השיב בחיוב ונתן לו עבודה קלה יחסית, עם קצת פרנסה, והיה החסיד שמח בחלקו, בעיקר משום שהיה יכול ראשו ורובו להיות שקוע בתורה גם בזמן עבודתו.
יום אחד, בבואו לבית החרושת, הבחין מיודענו שכל האחראים והפועלים במפעל מתוחים, ומשוחחים ביניהם מתוך דאגה רבה.
הוא ניגש לברר אצל הפועלים מה אירע כאן היום, מה פשר אווירת הבהלה והלחץ, מדוע כולם משוחחים ולא עובדים?!…
סיפרו לו כי בעל המפעל הזמין מכונה חדשה וענקית ממדינת הים (מכונה שבשעתו היתה המשוכללת מסוגה בארץ), והיא אמורה להגיע לכאן היום. המכונה אמורה לשכון בבור גדול, אותו כבר כרו והכינו מבעוד מועד במרכז האולם הגדול של בית החרושת, באופן שחלקה התחתון של המכונה יהיה בתוך האדמה, וחלקה העליון מעל לפני הקרקע. כדי להכניסה לתוך האולם, הכינו פתח גדול בצד הבניין, ממנו יוכל המנוף להיכנס עם המכונה, ולהושיבה במקומה.
אך דא עקא, שעכשיו גילו שמנוף המשאית שעושה את דרכה לכאן, יכול להושיב את המכונה רק על גבי הרצפה, אבל אין באפשרותו להכניסה לתוככי הבור, מכיון שאינו יכול לבוא לידי הטייה כל כך. ואם יניח את המכונה במקומה, באוויר שמעל לבור, הרי שתיפול ותישבר, וממילא שוררת כעת מבוכה גדולה במקום, כי לכאורה העצה היחידה שקיימת היא לשבור את כל גג בית החרושת, ולהביא מנוף מיוחד שיוריד מלמעלה את המכונה ויושיבה בתוך הבור, והדבר כרוך כמובן בהפסד ממוני עצום ובעגמת נפש מרובה.
מיהר היהודי לגשת את המנהל, ומצא אותו על סף איבוד עשתונות…
פנה אליו ואמר לו: "תראה יש פתרון פשוט לצאת בסייעתא דשמיא מן המצוקה שאנו שרויים בה…", המנהל התבונן בו בעיניים לגלגניות-מה (נראה היה שחשב בליבו, 'וכי מה זה יוכל לייעץ לי לאחר שכל המומחים כבר אמרו נואש'…), "נוּ, בוא נשמע, מה יש לך לומר?", אמר בנימה של זלזול…
"אני מציע – פתח העובד – שנמלא את כל הבור בחתיכות ענקיות של קרח, לא סתם קרח, אלא קרח חזק עד למאוד, שמכינים אותו על ידי הכנסת מלח למים לפני הקפאתם, וכאשר קרקע הבור תתמלא על ידי הקרח, ותהיה שווה לרצפת האולם, יכניסו את המכונה ויניחוה על גבי הקרח, ואט אט הקרח יימס, והמכונה תתיישב על מקומה בשלום מבלי להישבר…
מנהל המפעל היה מלא התפעלות מהרעיון. ואכן כך עשו, ועלה הדבר בידם על הצד הטוב ביותר!
המנהל רצה לשלם לעובד סכום עצום על הרעיון הגאוני שהגה וחסך למפעל הפסד גדול ועגמת נפש, אך העובד הירא שמים החליט לקדש שם שמים ולא נטל ולו פרוטה אחת…
כשהמעשה סופר לפני הגר"א גנחובסקי זצ"ל (על ידי חתנו של העובד התלמיד חכם), התפעל הרב מהחכמה הגדולה, ואמר שיש להפיק מהסיפור כמה לקחים:
א) יש לראות מכך עד כמה בכוחה של התורה הקדושה להיות מחכימת פתי!
ב) יש ללמוד מכאן שלכל בעיה, אפילו הקשה ביותר, יש פתרון, רק צריך לאמץ את הראש, ולהתפלל לבורא יתברך שיחונן אותנו בינה למצוא את הפתרון המתאים שיש בו כדי לצאת מן הסבך שאנו שרויים בו.
ג) עוד אמר הגר"א גנחובסקי, שיש ללמוד מזה מוסר-השכל נוסף: הנה לכל אדם יש הרבה 'קרח' על ליבו; 'קרח' זה גורם שליבו עדיין לא מיושב ומקובע במקומו הראוי (חסר לו שמחת הלב, יישוב הדעת וסיפוק), אך עלינו לדעת, שניתן להמיס את הקרח הזה לאט לאט, כיצד? – על ידי שיחשוב האדם על מיעוט עצמו ואפסיותו; כאשר האדם משריש בליבו כמה שהוא אינו כלום, ומתנהג בשפלות-הרוח וענווה, בזה גורם שהקרח נמס אט אט, ואז הלב שלו עצמו הולך ומתיישב על מקומו האמיתי בשלום…
(ופריו מתוק שמות פרשת בשלח – מתוך הספר הנפלא "אגן הסהר")