יומא נד
מדוע אצל אחשוורוש רק השתיה היתה כדת?
ושתיה היתה נקראת שממנה הושתת העולם
על הפסוק במגילת אסתר 'והשתיה כדת אין אונס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש' (אסתר א ח) דורשים חז"ל (מגילה יב.) "והשתיה כדת" – כדת של תורה. דהיינו שהיהודים במשתה אחשורוש הקפידו לא לשתות מיינו בהיותו יין נסך. ולכאורה צריכים להבין – מה לגבי מאכלות אסורות, וכי בהם אין צורך להקפיד שיהיו "כדת של תורה"?
מובא בספר "ומתוק האור" הסבר חזק מאד! שהרי ידועים דברי חז"ל (שבת פח.) "ויתיצבו תחת ההר" – מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. וממשיכה הגמרא שם: "מכאן מודעא רבה לאורייתא". ומפרש רש"י: שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם – יש להם תשובה, שקבלוה מאונס.
ומקשה בעל הפרשת דרכים: הלא דינא דמלכותא – דינא! כלומר, אם המלך מחוקק חוק, כל בני המדינה חייבים לציית לו. והרי ה' הוא מלך העולם ואם ציוונו לקבל את התורה מחויבים אנו להשמע לו, ואם כן איך יכולים ישראל לפטור עצמם בטענה שקבלוה באונס? ומתרץ: לפי שיטת רבנו תם, 'דינא דמלכותא' קיים בתנאי שהוא חל על כל אזרחי המדינה ללא יוצא מהכלל. ולפי זה יש לומר, שכיון שה' נתן את התורה רק לישראל ולא לכלל בריות תבל, ממילא לא חל הכלל של 'דינא דמלכותא', ועל כן טענת האונס בעינה עומדת.
ברם, הסבר זה אינו תקף על כלל תרי"ג המצוות, שכן שבע מצוות מתוכן, ובראשן איסור עבודה זרה, אף בני נח נתחייבו בהן, ואם כן לגביהן אכן תופס הכלל של 'דינא דמלכותא דינא'. ולפי זה נמצא כי לגבי איסור יין נסך שיסודו הוא עבודה זרה – לא עומדת להם לישראל ה'מודעא רבה לאוריתא' ולא יכולים לפטור עצמם בטענת שקבלוה באונס!
ולכן, בעוד שלגבי מאכלות אסורות היו ישראל יכולים לפטור עצמם מכח ה'מודעא רבה לאוריתא', הרי לענין שתיה היו חייבים להקפיד שתהא 'כדת של תורה' ולהמנע מיין נסך. ודבר זה מדויק בלשון הפסוק באופן נפלא: "והשתיה כדת" – כדת של תורה, שלא טעמו מן היין. ומדוע? "ואין אונס" – לגבי איסור יין נסך אין את התירוץ של אונס. ומדוע? "כי כן יסד המלך על כל רב ביתו" – הקב"ה, מלכו של עולם, צוה איסור זה של עבודה זרה על כל בריות תבל, וממילא חל על כל ישראל הכלל של 'דינא דמלכותא דינא' ואין הם יכולים להשתמט מן האיסור בטענה שקבלוה באונס…
ואילו הרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע פירש "והשתיה כדת אין אונס" – דהנה מצינו בגמרא (שבת פח.) מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם, אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. וממשיכה הגמרא בעת קבלת התורה "מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אבל הדר – אח"כ, קבלוה באהבה בימי אחשורוש מאהבת הנס – דכתיב "קיימו וקבלו היהודים" – ודרשינן קיימו מה שקיבלו כבר. וזהו הרמז כאן: "והשתיה" – אבן "השתיה" שממנה הושתת העולם (יומא נד:), נעשתה בימי אחשורוש "כדת" וכהלכה, והיא כבר לא מאוימת, כי ישראל חזרו וקבלו את התורה "אין אונס" – מרצון, כנ"ל…
(פנינים)