יומא מו
ילד שצריך לתפור חתך בידו בשבת ואין חומר הרדמה
שבת דהותרה היא בציבור
ילד שנפצע בשבת, ויש לו חתך עמוק, והרופא אומר שזוהי סכנה, כי יתכן ויקבל זיהום, ולכן חייבים לתפור לו בשבת. הרופא מוכן לתפור לו את היד אלא שבדיוק חומר ההרדמה אזל, והילד צועק מכאבים, אביו מוכן לאחוז בידיו ורגליו כדי שהרופא יוכל לתפור, כי אמר שאין ביסורים של הילד משום סכנה. האם יסע האבא עם הילד לבית חולים, ששם ירדימו לו את המקום למנוע את הכאבים. או יתפור בבשר החי למרות הכאבים העזים של הילד ולא יחלל שבת בנסיעה?
הדרך הפשוטה היא לנסוע עם נהג נכרי, שהרי אמירה לנכרי מותרת במקום חולי, הגם שאין בה סכנה. ואם אין שם נהג נכרי, יתכן שיש בכאבים משום סכנה, וכמו שכתב הב"ח (סי' שכח ד"ה ומ"ש הלכך שהכאבים של התפירה בבשר החי לילד, הם כאבים עזים ויש בהם ספק סכנה, ולכן אולי מותר לנסוע לבית החולים לתפור לו לאחר הרדמה.
והנה המשנ"ב (שם ס"ק לט) הביא את דברי הראשונים בביאור הדין שמותר לשחוט לחולה בהמה כשיש נבילה, שיש אומרים שהטעם הוא משום דשבת הותרה אצל פקוח נפש, יעו"ש. ולסוברים דשבת הותרה, עושים לחולה כל מה שעושים לו בחול, וכמבואר בשו"ע (סי' שכח ס"ד), ולפי שיטה זו לכאורה פשוט שמותר לחלל שבת ולנסוע לבית חולים שיש בו חומר הרדמה, כשם שעושים בחול. ונראה שאפילו לדעת הסוברים ששבת דחויה היא אצל פקוח נפש, בנידוננו מותר ליסוע לבית החולים, שהרי כתב שער הציון (שם ס"ק יא) שלצורך הרבה, אפילו לדעת המחמירין שרי. ונראה שההרדמה היא צורך הרבה, והיא לא פחות חשובה מלחמם לו חמין להברותו ולהשקותו.
ונראה עוד שאם הרופא פיקח, הוא יכול לומר לאבא של הילד אני מסרב לטפל, כי אינני חייב להתנהג באכזריות כלפי הילד הצועק מכאביו, ולאחר שהוא יאמר אינני רוצה לתפור, שוב לא נשארה אפשרות אלא לנסוע לבית חולים שיש שם חומר הרדמה. ואין לומר שהרופא עבר על לפני עור שהכשיל את האב בנסיעה, ובחילול שבת, כי לפני עור נאמר רק על נתינת דבר איסור, כגון כוס יין לנזיר או אבר מן החי לבן נח, אבל כשרופא לא רוצה לטפל אין בזה לפני עור.
(ע"פ חשוקי חמד)