יומא מד
טעם אמירת מזמור "למנצח בנגינות" בצורת מנורה שחרית ומנחה
למדנו לקטורת שמכפרת
רבי דוד אבודרהם כותב בחיבורו, בסדר שיר של יום, שישנם מקומות שנוהגים לומר בכל יום, "למנצח בנגינות" (תהילים ס"ז) בצורת מנורה. קדם לו בעל ה'רוקח', רבי אליעזר מגרמיזא, שהזכיר מנהג זה וביאר את טעמו: כיון שבמזמור זה, ישנם שבעה פסוקים וארבעים ותשע תיבות [חוץ מהפסוק הראשון: "למנצח בנגינות מזמור שיר", המהווה רק פתיחה], המכוונים כנגד שבעת קני המנורה וארבעים ותשעה קישוטיה: עשרים ושניים הגביעים, תשעת הפרחים, אחד עשר הכפתורים ושבעת הנרות. הוא הוסיף וכתב, שהאומר מזמור זה בכל יום – הריהו כמי שמדליק את המנורה הטהורה בבית המקדש, וכאילו מקבל פני שכינה.
זאת ועוד: בכח קריאת המזמור הזה זוכים לכפרת עוונות. הזוהר הקדוש מפרש את הפסוק "שמן וקטורת ישמח לב"(משלי כז ט), שהקטרת הקטורת היתה תמיד – בין בבוקר ובין בשעות בין הערבים – בסמוך להדלקת שמן המנורה, כמו שאומרת התורה "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה" (שמות ל ח). הקטורת והשמן היו תמיד ביחד, ללמדנו שכשם שהקטורת מכפרת, וכמו שדרשו חז"ל (יומא מד.) "למדנו לקטורת שמכפרת, שנאמר (במדבר יז יב) 'ויתן את הקטורת ויכפר על העם'" – כך גם השמן מכפר.
מסיבה זו תקנו חכמי ספרד לומר בתפילת מנחה, קודם "עלינו לשבח", את המזמור הזה, "למנצח בנגינות מזמור שיר". רבים שאלו: מהו המקור למנהג? אלא, משום שבדרך כלל מתפללים תפילת מנחה סמוך לשקיעת החמה, וזו היתה השעה בה הכהן הגדול היה מקטיר את הקטורת ומדליק את המנורה. גם בבוקר נוהגים לומר את המזמור הזה לפני "ברוך שאמר", מאותה סיבה, שהרי גם בבוקר היה הכהן הגדול מקטיר קטורת ומדליק את המנורה.
(מתוך 'דורש ציון' | פרשת בהעלותך)