יומא לח
מדוע סרב החתם סופר להתפלל עבור אשה המקשה ליילד?
עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי
יצחק אבינו הפציר בתפילה כדי לזכות לבנים לאחר שרבקה היתה עקרה כמו שאמר הכתוב (בראשית כה כא) "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו". ופירש רש"י: "ויעתר – הרבה והפציר בתפילה". מה הטעם שהיה צריך להפציר כל כך בתפילה?
ביאר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד על פי מעשה שהיה עם מרנא ה"חתם סופר" זצ"ל, שדחה בקשת אחד להתפלל על אשה שהיתה מקשה לילד ובקשוהו להתפלל שתלד במהרה. וטעמו היה שידע ברוח קדשו שהנולד יהיה גדול בישראל. ובמסכת קידושין (עב:) אמרו: ב"כשמת ר' עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי. ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר (קהלת א ה) 'וזרח השמש ובא השמש' – עד שלא כבתה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל הרמתי, שנאמר (שמואל א' ג ג) ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב". ואמר החתם סופר שמאחר שעל ידי הלידה נגרם שימות צדיק אחר, לכן אינו רוצה להתפלל שתלד במהרה.
לפי"ז מובן מה שהיה צריך יצחק להפציר כל כך בתפילה, מכיון שע"י לידתם של יעקב ועשו התקצרו חייו של אברהם אבינו חמש שנים קודם, שהרי ביום שיצא עשו לתרבות רעה נפטר אברהם אבינו כדי שלא יראה אותו יוצא לתרבות רעה. [יעויין רש"י בראשית (כה ל)]. ועל כן הוצרך יצחק אבינו להרבות בתפילה, להפציר ולפייס את הקב"ה כדי שיסכים לקצר חמש שנים מחייו של אברהם אבינו. ואמר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד רמז לזה: "חמש שנים" הוא בגימטריה "ויעתר לו ה' " [-בשם הוי"ה].
[כשהגיעו הדברים בפני מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, הפטיר שגימטריה זו אי אפשר לאמרה בלי רוח הקדש].
(הגדה של פסח פניני חיים)