יומא לז
מי נשא את הכיור במסעות ישראל?
שלא היו מימיו נפסלים בלינה
הגמרא אומרת שכדי למנוע פסול לינה במי הכיור, עשה כהן בשם בן קטין "מוכני" שהוא כלי שמסובבים אותו כדי להרים ולהוריד את החבל הקשור לכיור] לשקע בו את הכיור כל לילה אל תוך בור שהיה בעזרה שהגיעו אליו מי מעיין. מי הכיור התחברו בכך למי המעיין, ועי"ז נחשבו מי הכיור כחלק מן המעיין, ואינם נפסלים בלינה. ואף שמן הסתם קל יותר היה לשפוך מן הכיור מדי יום את המים שנפסלו ולהחליפם במים חדשים, כמו שמסתבר שעשו כנראה לפני חידושו של בן קטין, מכל מקום גנאי הוא לפסול מים קדושים.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי במשכן גם היתה אותה בעיה, וכיצד יעשו שלא יפסלו מי הכיור בלינה, ובפשטות היה אפשר לומר שגם במשכן היו ממלאים כל יום מים חדשים לכיור. ובספר בארה של מרים (להרב אשר שיק שליט"א עמ' נה) מביא רעיון יפה, שמובא בתוספתא (סוכה ג ג) שבזמן שישראל היו חונים במדבר, הבאר של מרים היתה שורה כנגדן במקום גבוה, כנגד פתחו של אהל מועד, ונשיאי ישראל באין ומושכין ממנה מים כל אחד לתוך שבטו.
נמצא שהבאר שהיתה כמעיין, היתה עומדת מול הפתח של אהל מועד היכן שהיה עומד הכיור, והיו מושכין מהבאר מים עד הכיור, או שהיו נוטלין את הכיור כל לילה ומניחין אותו בתוך הבאר, ונמצא שמי הכיור מחוברין כל הזמן למעיין ולא נפסלים בלינה.
ולפי"ז כתב שם לתרץ קושיא גדולה, שהמתבונן בפרשיות במדבר, נשא, שמדברות על עבודת המשא של הלוים, יראה כי התורה מפרטת מי נשא במסעות את כל חלקי המשכן ואת כליו, ורק דבר אחד לא מוזכר מי נשאו, וזה הכיור, ופלא הוא.
יתרה מזאת כאשר התורה מפרטת את מהלך פירוק המשכן ע"י בני קהת, שהיו מכסים את כל הכלים, ג"כ מוזכר כיסוי לגבי כל הכלים, ולגבי הכיור לא מוזכר כלל כיסוי. וכתב ששאלה זו נשאלתי לפני כארבעים שנה ע"י דודי הר"ר דוד בריסק ז"ל, וסיפר ששאל שאלה זו כמה גדולי תורה אך לא קיבל תשובה ונשארו בצריך עיון. [ומביא שם שבאבן עזרא (שמות לה טז) כתב שאין לכיור ולכנו בדים, ואולי על העגלות היו נישאים. ולפי"ז בני מררי הם שנשאו את הכיור, כי בני קהת משאם היה בכתף ולא על העגלות. וכתב שתלמידיו שאלו את הגר"ח קניבסקי שליט"א ואמר שמסתמא בני קהת נשאו את הכיור].
וכתב שלפי התוספתא יש לומר, שהיו מכניסים את הכיור לתוך הבאר, ובעת המסע היתה הבאר הולכת מאליה, והיה הכיור נישא מאליו ע"י הבאר, וממילא לא היה צריך כיסוי.
(קב ונקי)