יומא לג
לאיזו תפילה ייצא אסיר שקיבל אישור לצאת לתפילה אחת בלבד?
אין מעבירין על המצוות
נשאל הרידב"ז (שו"ת הרידב"ז אלף פ"ז י"ג): ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא יכול היה לצאת להתפלל במנין, הוא התחנן לפני השר או ההגמון שיניח לו לצאת לתפילה במניין, והלה התיר לו לצאת יום אחד בשנה, באיזה יום שיחפוץ. השאלה היא באיזה יום מימות השנה מן הראוי שאותו אסיר יצא להתפלל בעשרה.
והשיב הרדב"ז: ההלכה אומרת ש'אין מעבירין על המצוות', ואין חולק על הלכה זו. לכן המצוה הראשונה הבאה לידיו, שאין הוא יכול לקיימה בבית האסורים, היא הקודמת, ואין זה משנה אם מצוה זו שתגיע תחילה היא קלה או חמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות, וזה פשוט אצלי. [וכתב שם שהיו שאמרו שימתין ליום הכיפורים, ויש שאמרו שימתין לפורים, משום מגילה ופרסומי ניסא, ודחה שם את דבריהם].
ה"באר היטב" (או"ח סי' צ ס"ק יא) הביא את דברי שו"ת ה"חכם צבי" שהקשה: הגמרא במנחות (מט.) מסתפקת מה דינו של ציבור שאין להם גם תמידין וגם מוספים, איזה מהם קודם, ומדובר שם במוספים שצריכים להקריב כעת, ותמידין שצריכים להקריב למחר, האם 'תדיר' עדיף או 'מקודש' עדיף.
ואם כדברי הרידב"ז, אין מקום להסתפק, שהרי גם אם 'תדיר' קודם ל'מקודש' זה רק כאשר שניהם בפנינו, אבל כאשר ה'מקודש' הוא כעת ואילו ה'תדיר' הוא רק למחר, הלא אין מעבירין על המצוות?
מכאן מסיק ה"חכם צבי" שהדין 'אין מעבירין על המצוות' נאמר רק כאשר מדובר בשתי מצוות שוות, אבל כאשר מצוהו אחת עדיפה, עדיף להמתין עד שניתן יהיה לעשותה, מאשר להקדים את המצוה הפחות חשובה. הבאר היטב שם הביא את דברי היד אהרן שדוחה את ראיית '"חכם צבי" באומרו שיש מקום לחלק, שהרי הגמרא במנחות מדברת באופן שאם יקריב את ה'תדיר' לא תהיה באפשרותו להקריב את ה'מקודש' וכן להיפך, על כך הסתפקה הגמרא מי נדחה בפני מי, אבל בנידון של הרידב"ז, הוא לא מפסיד את המצווה לגמרי, אלא שאם ימתין ליום הכיפורים יעשה אותה ביתר שלימות, ועל כך לא נאמר הדין של 'אין מעבירין על המצוות.
(אגישמקע ווארט – שניים מקרא)