יומא כח
באיזה תקופה נחשבה פולין כארץ ישראל?
מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם
לפני שיעקב ירד עם בניו למצרים, אומרת התורה 'ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן' (בראשית מו כח). רש"י מביא מהמדרש ששלח את יהודה לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.
ובספר מנחת אהרן (להר"ר אהרן מיאסניק שליט"א) מבאר את הענין ששלח יעקב את יהודה לפתוח ישיבה במצרים.
הספורנו (בראשית מו א-ב) אומר שיעקב ירא מלרדת למצרים משום שהקב"ה אמר לאביו יצחק "אל תרד מצרימה" (שם כו ב), ואמר לו הקב"ה שכל המטרה של הירידה למצרים היא כדי שיצאו ממצרים כעם ה' ויכבשו מהגויים את ארץ כנען וישבו בה, וממילא זה ירידה לצורך עליה, ע"כ.
אולם אפילו שהיה ליעקב היתר לירד למצרים, אבל היה צד אחר לאסור עליו לצאת מארץ ישראל, על פי הגמרא בכתובות (קיא.) "כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות". וכתב רש"י לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד, וכן פסק הרמב"ם (מלכים פ"ה הי"ב). וכתב הכסף משנה ששיטת הרמב"ם שגם מבבל לארץ ישראל אסור לעלות כאשר יש בבבל ישיבות.
וכן מובא באגרות חזו"א (ח"א קעז) "כי ארץ פולין אשר הישיבות קבועות בה והחסיד החפץ חיים שליט"א שוכן בה ושאר גדולי התורה והיראה, דינה כארץ ישראל ושאר מדינות כחו"ל, וכבר הפליגו ביציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ".
ולפי"ז יעקב לא יכל לרדת למצרים משום שהיה גר בארץ ישראל ששם היה מקום הישיבות, כמו שמצינו בגמרא ביומא (כח:) "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם וכו' יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה".
ולכן שלח את יהודה שיעביר את הישיבה למצרים, וממילא כיון שהישיבה עברה למצרים היה יכול יעקב לרדת לשם שכעת דינה כארץ ישראל.
(קב ונקי)