הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
וספרתם לכם… (כ"ג, ט"ו)
בחלוף עלינו הימים הנעלים והמרוממים של חג הפסח, אנו מתחילים להתכונן לקבלת התורה בחג השבועות הבעל"ט. ימים אלו שאנו בעיצומם – ימי ספירת העומר – ימי הכנה והתבוננות, התרוממות ודבקות, בהם אנו מתקדמים צעד אחר צעד במעלה ההר בעל 49 המדרגות, ומדי ערב מציינים את ההתקדמות בעת ספירת העומר…
ובד בבד, בתוך כדי ההכנה לקבלת התורה, אנו מצויים באבל. לא נשמע כלי שיר ולא נערוך חתונות, אין מוזיקה עליזה ברקע וגם המספרות סגורות. וזאת עקב פטירתם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא, 24,000 גאוני עולם ענקי רוח ומופלאי תורה.
והסיבה לכך, היא סיבה אחת: 'לפי לא נהגו כבוד זה בזה'. הם לא עברו על תרי"ג המצוות, ההיפך – הם קיימו את כל המצוות קלה כבחמורה, הן תנאים היו! צדיקים היו! שרפי מעלה היו! אבל היתה להם בעיה אחת: אי נהיגת כבוד איש ברעהו, דיבור לא מכובד בין האחד לשני, פגיעות הדדיות, עלבונות וכיוצא באלה.
הדבר מבהיל ומחייב מחשבה: ראשית, אין ספק שנהיגת כבוד היא ערך נאצל, מצווה חשובה, מטרה ויעד. אבל האם בעקבות אי נהיגת כבוד זה בזה מגיעים לכזו תוצאה?! שנית, הכיצד נלקח סיכון על כל המשכיות קיום התורה? הלא אותם תנאים הם שהיו אמורים להמשיך את התורה, להפיצה ולפתחה הלאה.
מתברר, מבאר הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א ראש ישיבת 'עטרת ישראל', כי כאן נחשף עד כמה נהיגת הכבוד בזולת היא נקודה יסודית ובסיסית, כ'דרך ארץ קדמה לתורה'. לפני שעוסקים בתורה עצמה, בקיומה, בהפצתה, בהתפתחותה, בהתעלות בה – עוד לפני כן על המידות האישיות להיות מתוקנות, על לומדי התורה להיות נוהגי כבוד, מנהלים יחסים טובים בין איש לרעהו. זהו הבסיס, יסוד הקיום, מכאן ניתן להמריא!
דווקא לכן, אי נהיגת הכבוד הובילה לתוצאה הקשה כי לא מדובר בערך צדדי הלוקה בחסר, או באיזו מעלה שאינה מושלמת. מדובר ביסוד הקיום, בבסיס עליו ניתן להציב את האישיות, את התורה, את המורשת. וברגע שנהיגת הכבוד אינה מושלמת – התוצאה הרסנית
ולכן קרה האסון, למרות שהוא מעורר חשש להנחלת התורה. שכן כשם שלקיום והמשכיות התורה דרושים אנשים בעלי רמה רוחנית כתנאים קדושים, כך ממש נדרשת עמידה בסטנדרטים גבוהים של נהיגת כבוד לפי דרגתם העילאית!
והואיל והם אינם נוהגים בכבוד איש ברעהו – ממילא אין סיכוי לקיום התורה, שכן לא ניתן להנחיל את התורה על ידי מי שחסר להם היסוד הבסיסי של נהיגת הכבוד זה בזה.
בפרשת השבוע אנו למדים על מצוות ספירת העומר שאנו בעיצומה, וזה הזמן להתבונן על משמעות הימים אלו, ולקחת לקח ודרך חיים. הבה נהפוך את הימים האלה למנוף של שיפור ביחסינו עם הזולת, לתקופת הטבה בנהיגת כבוד איש ברעהו, לשבועות בהם נמקד מאמץ במידות טובות, בבריחה ממחלוקת ומשנאת חינם.
אם יש לנו יחסים עכורים עם מישהו – זה הזמן לטפל בהם, לבקש סליחה ומחילה, לפתוח דף חדש של חברות וידידות אמת, ללא משקעי עבר. וככל שנשפר את נהיגת הכבוד והיחס לזולתנו, ככל שננצל את הימים האלו להתבוננות ולשיפור מעשינו והתנהגותנו במידות טובות – כך נזכה להתכונן כראוי לחג השבועות, ונזכה לקבל את התורה בשמחה!
ילד בן 11 בשולי מחברת…
שורות מרתקות אפופות מסתורין, נמצאו בכריכת אחת ממחברותיו של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, וכך נכתב בהן: 'יצחק יאזען, רחוב נחמיה, נתן לי מקום באוטובוס ח' אדר תשע"ב, ואני צריך לבקש ממנו מחילה בל"נ'.
לאחר פטירתו, עורכי כתביו הבחינו בשורות המסתוריות הללו, וביקשו לעמוד על פשרן. נראה כי יש מאחוריהן סיפור מעניין, אותו ביקשו לגלות. מיהו אותו יצחק? האם פגש בו ברחוב נחמיה, או שמא הלה מתגורר בו? מה הקשר למקום באוטובוס? ועל כולנה – על מה ולמה כתב לעצמו שעליו לבקש ממנו מחילה? מה עשה אותו גאון שלא פגע באיש מעולם ליצחק המסתורי, שמחייב בקשת מחילה ממנו?! ולמה לא ביקש ממנו מחילה על אתר?!
אחד מעורכי הכתבים לקח את פיצוח החידה כפרוייקט אישי, והסתער עליו במלוא המרץ. עד מהרה הצליח לעלות על עקבותיו של יצחק הלז, וגילה כי מדובר בבחור צעיר כבן 14, המתגורר ברחוב נחמיה בבני ברק. עתה היתה החידה גדולה שבעתיים: מה היה טיב היחסים בין רבי אברהם לאותו בחור צעיר – שבאותה עת היה ילד כבן 11 בלבד!, מה הקשר למקום באוטובוס, והכי מרתק – מדוע רבי אברהם רשם תזכורת לבקש את סליחתו?!
הלה עשה מאמץ, ניגש לבית המשפחה, ושוחח עם אבי הנער וגם עם הנער עצמו, מבקש לעמוד על פשר התעלומה. הם הצטרפו לפליאתו – ככל שהתאמצו לא נזכרו בכל קשר קבוע או מקרי בין הנער לבין רבי אברהם, ויחדיו הם חככו בראשם שעה ארוכה. לפתע נזכרו, וסיפרו את הסיפור המדהים הבא:
היה זה שלוש שנים קודם לכן, בעת שישבו האב והבן באוטובוס קו 402 העושה את דרכו מירושלים לבני ברק. באחת התחנות עלה רבי אברהם גניחובסקי כשצרור מחברותיו בידו, ולנוכח כך שלא היה מקום ישיבה פנוי – ביקש האב מבנו לקום ולהעניק את מקומו לאחד מגדולי הדור, והבן – שש ושמח על ההזדמנות, הן זכות גדולה היא זו!
אלא שרבי אברהם סירב לשבת, וטען כי עלה לאוטובוס על דעת שיעמוד, ואין בכוונתו להתיישב בכסאו של הילד. מאידך האב התחנן והתעקש, עד שרבי אברהם נכנע והתיישב, תוך שהוא מתעניין לשם הילד ומקום מגוריו, ומודה לו בהערכה…
כעת מתברר, כי מטרה חשובה היתה לו בהתעניינות זו, לרשום לעצמו את שם הילד ומקום מגוריו למען יוכל לבקש את סליחתו בעתיד!
ולמה בעתיד? כי אותו גאון ידע גם ידע, שהלכה פסוקה היא שאין מחילת קטן פחות מבן 13 מועילה. ולפיכך – כך סביר להניח – לא ביקש ממנו מחילה על אתר, אלא – לא יאומן כי יסופר – רשם תזכורת את שם הילד ומקום מגוריו, כדי לבקש ממנו מחילה בעוד כמה שנים – כשהילד יהיה בר מצוה! ועל מה? – על כך שהילד שמח לתת לו את מקומו!
אלא שלא הספיק הגאון לממש את רצונו, וכעבור כמה חודשים נסתלק. אבל אותן שורות דוממות שכתב במחברת, יש בהן מסר בוהק, חודר כליות ולב:
עד כמה יש להיזהר שלא לפגוע, שלא לצער, לנהוג בכבוד זה בזה. והלא דברים קל וחומר מאותו גאון עולם, שלא פגע ולא הכאיב לילד, ההיפך – ניסה בכל כוחו למנוע מהילד לתת לו את המקום, ונכנע רק לאחר לחץ כבד. ובכל זאת חש שמוטלת עליו חובה לפייס את הילד בגין אותו מקרה זוטר ועראי, עד שרשם לעצמו תזכורת לבקש את סליחתו לכשיהיה בר מצוה!
סיפור מופלא זה, שהופיע בגיליונות הקודמים של 'לקראת שבת', מאיר וקורא עד כמה החובה והזכות להיזהר בכבוד איש ברעהו, לשמור על כבוד הזולת מכל משמר, ואפילו של ילד קטן ורך בשנים, ובוודאי בקרב בני המשפחה. מי שרוצה לצמוח ולהתעלות, מי שמבקש לגדול ולהתרומם, הצעד הבסיסי והיסודי הוא לתקן את עצמו במידות טובות, להישמר ולהיזהר בכבוד הזולת עד אין קץ, ואם חלילה אירע ופגע – להזדרז ולבקש סליחה ומחילה.
וככל שנאמץ את דרך החיים הזו, וככל שנפתח בתוכנו מידות טובות ונעלות, וככל שנרבה להיזהר בכבוד הזולת – כך נזכה להיות ערוכים ומוכנים טוב יותר לקבלת התורה באהבה, ונזכה לקבלה ולשכנה בתוכנו מתוך רוב שמחה!
שיחת הטלפון שהכריעה חיים!
הסיפור הבא התרחש בבית יהודי נכבד, אשר חלה במחלה, שבאותה עת טרם היה לה מזור. האיש הלך ודרש ברופאים מומחים, כיתת את רגליו בין פרופסורים בעלי שם עולמי, ולא נחה דעתו עד שהציע שיטפלו בו גם בטיפולים ניסיוניים. אך כל המאמצים עלו בתוהו, ועם כל יום שחלף – הלך מצבו והחמיר…
הוא נועץ באחד מעסקני הרפואה המפורסמים, ונודע לו כי נמצאה תרופה חדשנית ופורצת דרך המצויה בשלבי פיתוח, ויש בה כדי לרפא את מחלתו. אפס, כי להערכת המומחים יקח זמן רב עד להשלמת פיתוח התרופה, ובכל יום ושעה חש האיש כי כוחותיו הולכים ואוזלים, והוא מוטל במיטה מיוסר וחסר ישע…
בצר להם, פנו בני המשפחה לאחד מצדיקי הדור שליט"א, ותינו את צרתם. הם סיפרו כי אבי המשפחה עטרת ראשם חלה, והישועה בוששת מלבוא. בקול בוכים סיפרו על המשפחה הצעירה, ועל אשר אירע עם האיש המצוי בשיא פריחתו. כששמע זאת הצדיק התכסו פניו בשרעפים, ולפתע השיב ואמר:
'אם אינני טועה, הלא החולה הזה נפרד לאחרונה משותף עסקי. צאו ובדקו אם במהלך הפרידה אולי פגע בשותפו, אולי נפרדו איש לדרכו מתוך שנאה וכאב. ובאם כן – עליו לפייס את שותפו לשעבר, ואז יתרפא!' – קבע הצדיק, והוסיף אחר כך: 'אין די בכך כי מישהו יבקש סליחה בשמו. על החולה בעצמו לבקש את הסליחה, להוציא את המילים 'מחול לך' מפיו של רעהו. אם יתגבר על עצמו, יפנה לשותפו ויקבל את סליחתו – או אז יתרפא לחיים טובים ומאושרים!'
הם שבו אל החולה וסיפרו לו את התשובה המפתיעה, אך בשומעו זאת – התקצף החולה מאוד. 'וכי עליי לבקש ממנו סליחה? והלא הוא שפגע בי, הוא שחטא כלפיי, הוא שעשה לי עוול נורא. שאני אבקש ממנו מחילה?! – לא יקום ולא יהיה!' – קבע החולה.
אחד מבני המשפחה החליט לסייע במאמץ, ופנה בעצמו אל השותף לשעבר. בשיחה מרגשת קצרה עורר את רחמיו לנוכח מצבו של שותפו לשעבר, והצליח להוציא ממנו הסכמה למחול. כעת, הגבירו כולם את הלחץ על החולה לפעול לפי הוראות הצדיק, ולפנות אל השותף לשעבר לבקש את מחילתו, ולבסוף – נטל החולה את שפופרת הטלפון ועשה את הבלתי יאמן…
הוא התקשר לשותפו לשעבר, שהיה המום בראותו את המספר שעל הצג. בקול חלוש תיאר את מצוקתו, וביקש משותפו לשעבר לומר שלוש פעמים מכל הלב 'מחול לך, מחול לך, מחול לך!' אך למותר לציין שהשותף לשעבר מיהר ומחל על אתר, ונפרד מחברו באיחולי רפואה שלימה והחלמה מהירה.
החולה מניח את הטלפון מידו, וכעבור שעה קלה נשמע צלצול, ועל הקו – אותו עסקן שסיפר לו על התרופה הניסיונית שטרם הושלם פיתוחה, והנה הוא מבשר לו כי באופן מפתיע וחסר תקדים, בשבועות האחרונים הואץ מאוד פיתוח התרופה, ובאורח פלא – זה עתה התקבל במהירות שיא האישור ממשרד הבריאות האמריקאי, לעשות שימוש בתרופה החדשה. 'אתה מבין שחייך ניצלו, כן?' – שאל העסקן את החולה ההמום, שלא הצליח להשיב מרוב הלם…
רק מאוחר יותר, הבין העסקן כי החולה היה כה המום עד שכמעט התעלף. הן בעיניו ראה כיצד רגע לאחר שקיבל את המחילה באופן מושלם, התבשר כי יש ארוכה למכתו ותרופה למחלתו! העסקן כלל לא ידע על כל הנעשה מאחורי הקלעים בסיפור המחילה הסבוך, ורק עכשיו הבין את פשר סיפורה הפלאי של התרופה:
מתברר, כי על פי דרך הטבע, התרופה היתה אמורה להתעכב עוד חודשים בהליכי הפיתוח והאישור. אבל שיחת טלפון אחת בין אדם לרעהו כאן בישראל, מחילה אמיתית וכנה מעומק הלב שחתמה סכסוך הדדי ופגיעות אישיות – היא שזירזה את התרופה בצנרת הפיתוח והאישור. תוך כמה ימים הגיעה התרופה ארצה, והאיש הבריא לחלוטין!
סיפור מופלא זה, אותו סיפר הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א בעדות אישית מפי העסקן הרפואי המעורב במקרה, חושף עד כמה השפעתה של פגיעה אישית, עד כמה ביכולתה להזיק ולחולל צרות. מי שמבקש חיים אישיים רגועים, מי שמבקש ליהנות מחיי שמחה ואושר – כל שעליו לעשות הוא להיזהר במידות טובות, בנהיגת כבוד בזולת.
ועוד יותר: אם חלילה פגענו, אם יש למישהו חור בלב בעקבות דברים שאמרו או מעשים שעשינו, כמה חכם לא להשאיר את הפגיעה כך, אלא לרוץ ולהשלים, לבקש סליחה ומחילה, להידבר ולשוב ליחסים תקינים. זה בכלל לא משנה מי הצודק, מה שחשוב הוא מי החכם – והחכם הוא זה שמבקש סליחה, שסוגר את העניין מאחוריו, שמשלים.
אם כך ננהג – בנהיגת כבוד הדדית, במידות טובות, בזהירות בכבוד הזולת, בבקשת מחילה על כל פגיעה – נבטיח לעצמנו חיים טובים ומאושרים, חיי שמחה ונחת!
הביטוח הסודי…
צער גידול בנים! – מה לא נאמר על הצער הזה, שכולנו שותפים לו. החל מהקימה לילדים בלילה, בואכה המאמצים לגדל אותם רוחנית, לדאוג לכל צורכיהם, לשמור אותם ולשמור עליהם. אך יש משהו שיכול להציל מהצער הזה, ישנו כלי המבטח – ביטוח איכותי וחזק – מפני הצער הזה. זוהי תגלית מרעישה הנחשפת בספר 'בית יעקב' – אותו כתב אחד מתלמידי הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחא זי"ע, וכך הוא מגלה:
'אם יש לאדם צער גידול בנים ר"ל, הסגולה לזה היא להיזהר ממחלוקת, להיות רודף שלום, להיות מהנעלבים ואינם עולבים, ובזה שב ורפא לו!' – כלומר, העצה והדרך להינצל מצער גידול בנים קרובה אלינו מאוד, קרובה ממש: לברוח ממחלוקת, להתחבר לחיי שלום ושלווה בין איש לרעהו, לא להשיב פגיעה לפוגעים בנו!
אלו כלים שכל אחד מאיתנו יכול ליישם, כלים שמתקנים את המידות שלנו והופכים אותנו לאיכותיים יותר. הבה נאמץ את הדרך הזו, ונרוויח – בנוסף לחיי אושר ושלווה – מלוא חופניים נחת יהודית טהורה ואהובה, נכספת ויקרה!