יומא כב
איזה מבחן אמר הגאון מוילנא שיעשו ל'בעל הנעלם'?
עגלה ערופה
וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מה כז) ומפרש רש"י שנתן לו סימנים במה היה עוסק כשפירש ממנו, פרשת עגלה ערופה. יש להבין למה מסר יוסף דוקא סימן זה, ולא נקט סימנים אחרים?
ואפשר לפרש עפ"י מעשה שהיה בוילנא בזמן הגר"א [יש אומרים שהיה זה עם המהר"ל בפראג], באשה עגונה שעזבה בעלה אחר נישואיה, ונעלם מביתו. ולאחר שנים רבות בא אדם ואמר שהוא הבעל שנעלם, ונתן סימנים ברורים היכן היתה החתונה ומה היה וכו'. וסיפרו זאת להגר"א. אמר להם שבשבת יביאוהו לבית הכנסת ושם יאמרו לו שיישב במקומו הקבוע שישב פעם. ועשו כדבריו, ולא ידע האיש היכן מקומו.
כך נודע שהינו בן-בליעל שרצה לרמות ולשקר. ואמר הגר"א שכל הסימנים שנתן הרמאי אינם ראיה כי יתכן שפגש פעם את הבעל האמיתי ומפיו נודע לו הכל. אבל על דבר שבקדושה, היכן המקום בבית הכנסת, לא נתן דעתו שצריך לברר אצל הבעל, כי הרשע לא יחשוב בעניני קדושה מטבעו.
וזה ששלח יוסף ליעקב סימן מובהק כי יוסף הוא לא רמאי. כי מי שרמאי לא היה נותן את דעתו לברר על תלמודו, היכן למד ובאיזה עניין. ויותר מזה רצה יוסף להראות ליעקב, שבכל השנים עדיין הוא בצדקו, שהרי זכר לשלוח סימן מתלמודו שלמד עם יעקב, ואילו היה רשע לא היתה דעתו על סימנים אלו.
(אגעדאנק – דרכי מוסר)