יומא כא
אם עמדו צפופים כיצד השתחוו רווחים?
עומדין צפופין, ומשתחוים רווחים
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין (כ'.): 'שקר החן' – זה דורו של משה ויהושע, 'והבל היופי' – זה דורו של חזקיה, 'יראת ה' היא תתהלל' – זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה.
והנה, בפשטות לומדים, שהמעלה של דורו של רבי יהודה ברבי אלעאי היתה בזה שלמדו תורה מתוך הדחק, וכמו שפירש רש"י עניים היו, ואף על פי כן ישבו והגו בתורת ה'.
אמנם הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר מאמר ל"ו), מבאר את הגמרא בהיבט נוסף: עלינו להבין, כיצד שייך שששה תלמידים יתכסו בכיסוי אחד, הלא זה נשמע כבלתי אפשרי?!
אלא, שאם כל אחד מושך את הטלית לעצמו – אכן לעולם לא יצליחו להתכסות. ומה היה סוד מעלתם של דורו של רבי יהודה? – שכל אחד דאג לטובת השני; כל אחד משך את הטלית, אך לא לעצמו, אלא לכסות את זולתו, וממילא יכולים היו גם ששה להתכסות בטלית אחד.
הן אמרו חז"ל בסנהדרין (ז.) שכאשר האהבה גדולה, די במקום צר כרוחב החרב, אך כשאהבה אינה גדולה, אז אף מקום של שישים אמות אינו מספיק.
ובספר 'מנחה שלוחה' כתב שניתן למצוא רעיון זה, בדרך דרש, במאמר חז"ל, שבמקדש היו ישראל עומדים צפופים, ומשתחוים רווחים (אבות ה'-ה'); כאשר "עומדים" – כשכל אחד "עומד" זקוף לעצמו, כיחיד בפני עצמו, אזי "צפופים" – צפוף לכל אחד, הוא חש שהשני דוחקו, וכאילו אין לו מקום. אך כאשר "משתחוים" – כשכל אחד כורע, מתכופף, מרכין עצמו לזולתו, אזי "רווחים" – לפתע לכולם יש מקום, וברווח. צרוּת המקום, הצפיפות המעיקה, כל אלו נביעתן מקטנות אמונה, ומאי התחשבות ואי רצון לדאגה אמיתית לזולת הנברא בצלם אלוקים.
(ופריו מתוק בראשית כד כה)
תלמיד חריף היה בישיבת חכמי לובלין, בשם יודל ברלינר. עינים תוססות לו, ומוח שריפה, אינו יודע מנוחה ופיו לא פסיק מגירסא. מתנועע ורץ אנה ואנה. אדם מניחו לומד בקרן זוית זו, וכעבור רגע מוצאו בקרן זוית אחרת, הכל מרוב תסיסה ומרץ.
פעם אמר לו הרב מלובלין זצ"ל: "מגיע לך 'מי שפרע', יודל, מפני שאינך 'עומד בדיבורו' אלא רץ ממקום למקום…"
הגיעו הדברים אל הגאון מקוז'יגלוב רבי צבי אריה פרומר זצ"ל שכיהן פאר כר"מ בישיבת יחל ישראל, אמר: "עתה הבנתי מדוע בעזרה היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. כי בשעה שלא השתחוו, הסתובבו האנשים אנה ואנה מרוב דביקות, נתקלו איש ברעהו ורבתה הצפיפות…"
(ע"פ ניצוצי אור המאיר)