יומא טו
ניצל ממחבלים באמצעות מוט עץ ורוצה להקדישו לעץ חיים בספר תורה
בעידן הטבה תהא מקטר קטורת
באחד הישובים בארץ ישראל התרחש נס גדול, ובעקבותיו עלתה שאלה הלכתית, שיש לה השלכות לנושאים ועניינים רבים. ב׳ווי העמודים׳ הובא מעשה ביהודי המתגורר בקצה הישוב ההוא, התעורר משנתו לקול רעש העולה מחצר הבית. הוא קם ויצא אל החצר, והבחין לתדהמתו בשני מחבלים המכוונים את רוביהם אליו. לפתע הוא מבחין במוט העשוי מעץ, המונח על הרצפה. האיש הרים את המוט, ועשה את עצמו כאילו הוא אוחז ברובה ומאיים אף הוא על המחבלים… אלה נבהלו וברחו כלעומת שבאו.
הוא-עצמו לא ידע מהיכן צץ לפתע המוט הגדול, והודה להשי״ת על הנס שאירע לו. הנס הפלאי, הביא את היהודי ההוא להחלטה על כתיבת ספר תורה והכנסתו ברוב פאר והדר. והנה, לאחר שהספר נכתב בהידור רב, רוצה האיש לשלב את המוט שבאמצעותו ניצל מהמחבלים, כאחד מעצי-החיים של ספר התורה. השאלה שהתעוררה היא, האם הדבר מותר?
והשיב הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א, שמחד גיסא הדבר ראוי, וכעין מה שכתב רש״י במסכת זבחים (נח. ד״ה עצי תאנה) שמבאר שהטעם שעשו את המערכה של קטורת מעצי תאנה, כיון שהיתה בהם תקנה לאדם הראשון שנאמר 'ויעשו להם חגורות' (בראשית ג ז). וא״כ גם בעניננו אפשר יהיה לעשות מהמוט את עץ־החיים, כיון שנעשה בו נס.
אבל, הגמרא במסכת זבחים (קטז.) אומרת ׳רבי אליעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט, אף עצים שלא ישתמש בהם הדיוט'. מבואר בגמרא שאסור לעשות מזבח ועצי המערכה מדבר שהשתמש בו הדיוט, ועל סמך כך כתב השו״ע (או״ח סי' קנג סכ״א) שאין לקנות מעילים שהשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה. וכעין זה כתב הרמ״א (סי' קמז ס"א) שאין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט. וכתב המשנ״ב (סי' קמז ס"ק יג) דהוא הדין לכל תשמיש קדושה, שאין לעשות מדברים שנשתמש בהם מתחילה לצורך הדיוט. ולפי זה גם בעניננו יאסר לעשות עץ־חיים ממוט שהשתמשו בו לצורך הדיוט. ובדיעבד, כתב המשנ״ב (שם ס"ק יב) שאם כבר עשהו לצורך ספר תורה, אסור להוריד בקדושה ולעשות מהם תשמיש דתשמיש.
לסיכום:א. צודקים המערערים הטוענים שאין לעשות את עץ־החיים מהמוט שנשתמש בו הדיוט. אבל יתכן שכן, כיון שבמוט נעשה קידוש השם. ב. בדיעבד, אין להסיר את המוט. ג. אם נשתמש בו ארעי, אולי מותר לעשות את עץ־החיים.
(מצוות בשמחה)