יומא ו
מה היה שכרו של תלמיד החפץ חיים שהגיש לו את נרתיק הטלית והתפילין?
וחגרת אותם אבנט
בבורו פארק היה יהודי זקן מופלג, ושמו ר' יחיאל ניסלבוים ז"ל שהיה מתלמידיו של ה"חפץ חיים" זי"ע בראדין, וכך סיפר ר' יחיאל:
"כשלמדתי בישיבתו של מרן בעל ה'חפץ חיים' זי"ע בראדין, אירע פעם אחת שה'חפץ חיים' נחלש מאוד, ולא היה בכוחו ללכת לבית הכנסת להתפלל, לכן ביקש שיעשו מנין בביתו כדי שיוכל להתפלל במנין, ואני הייתי אחד מן הבחורים שהשלימו את המנין בביתו".
ממשיך ר' יחיאל ומספר: "בבית ה'חפץ חיים' היה ארון גבוה, שעל אחד ממדפיו היה מניח את נרתיק הטלית ותפילין שלו, אך באותו יום מחמת חולשתו, לא היה בכוחו להורידן מאותו מדף – ועל כן קרא ה'חפץ חיים' לביתו שתבוא לעזרתו ותוריד את נרתיק הטלית והתפילין – אלא שמשום מה היא לא באה מיד כשקרא לה, על כן נזדרזתי מיד והורדתי את הטלית ותפילין, ומסרתי לה'חפץ חיים'. ה'חפץ חיים' לקח ממני ואמר: 'א יישר כח, דו זאלסט לאנג לעבן' [שיהיו לך חיים ארוכים]".
אותו ר' יחיאל הוא כהיום [שנת תשע"ה, נלב"ע ד' כסלו תשע"ו] בלי עין הרע בן מאה ואחד שנים, והוא רואה בשתי עיניו בלי בתי עיניים – הולך ברגליו בלי להיעזר במקל – והוא חי ובריא, עם ראש צלול!..
ממשיך ר' יחיאל ומספר: "אחרי שמסרתי ל'חפץ חיים' את הטלית ותפילין, עזרתי לו להוציא את הטלית מהנרתיק, והבחנתי שהיה שם גם גארט"ל [אבנט] ארוך. ה'חפץ חיים' לבש את הגארט"ל, וסבב עצמו בו כמה פעמים, כי הוא היה ארוך מאוד.
אחר כך שאלנו את ה'חפץ חיים' למה הוא לובש גארט"ל, וסיפר לנו שלפני שנים – בעודו מסתובב על פני העיירות כדי למכור את ספריו – יצא שפעם אחת היה לו יארצייט, ואז נכנס במקרה לכפר חסידי, והתפלל שם לפני העמוד, והחסידים נתנו לו גארט"ל שילבשנו בעת התפילה, אמנם בהיות שאינו זוכר אם כשלבשו אמר "בלי נדר" או לא, לכן החמיר על עצמו, ומאז הוא לובש תדיר בעת תפילתו את הגארט"ל.
(עלון נועם שיחה ויצא תשע"ה)