שקלים כב
מהו 'ואת מוסף יום השבת הזה נעשה' אם אין בית המקדש?
מוספי שבת
(כח, ט-י) וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרנים סולת מנחה בלולה בשמן ונסכו … עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה.
וכתב רש"י: "על עולת התמיד" אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד, ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין.
בתפילת מוסף אנו מתפללים: "יהי רצון מלפניך וכו' שתעלנו וכו', ואת מוסף יום השבת הזה, נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך. בקובץ אור עמרם (מאסף תורני – בני ברק תשס"ז ח"א עמ' ט) מובא שאחד האדמו"רים הגיע פעם לשבות במחיצת בעל התניא רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל. והגישו לפניהם מאכל שהיה מלוח מדי, ואותו אדמו"ר הסיט את הצלחת מעליו. שאלו בעל התניא איזה פגם יש במאכלי השבת שאינך אוכלם, וענה לו שאינו אוכל מחמת המליחות.
אמר לו הרש"ז בהתנצלות שלא הרגיש כלל בטעמו, והוסיף, שבהיותו במחיצת רבו המגיד ממעזריטש ראה שהתעכב פעם על מילות התפילה במוסף "ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב לפניך", ותמה הרי את קרבן המוסף של השבת הזו כבר איננו יכולים להקריב, ועלינו לבקש על קרבן מוסף של השבת הבאה. וענה שזהו שאנו מדגישים מיד בסמוך ואומרים: "נעשה ונקריב לפניך באהבה", משום שאת הקרבן עצמו כבר אין בידינו להקריב בשבת זו, ומתפללים שהלוואי שאת רגשות האהבה המתלוות לקרבן נזכה להקריב לפניך. והוסיף ואמר בעל התניא לאותו אדמו"ר "מילים אלו הבעירו בקרבי אש אהבה לבורא עולם, ומאז איני חש בטעם המאכלים", ע"כ.
בספר רעיונות ומסרים לפרשיות השבוע (לר' שמואל קול – פר' בלק עמ' 137 הע' 4) כתב: "בלומדי בישיבה קטנה של פוניבז' שפעלה בהיוסדה בבנין לוס אנג'לס שבככר הישיבה, הייתי מביא יום יום ארוחת צהריים מבתי אבות, לרבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א ראש הישיבה שגר עדיין בכפר סבא, פעם שאלני על תוספת מסוימת מה היא… השבתי לו, דומני, שזה קישואים מבושלים שנתמעכו, והוספתי שזה טעים מאוד. השיבני מיניה וביה: "הראית מימיך דבר מאכל שאינו טעים?…"
(קב ונקי)
בסידור המפורש להרה"ח הר' יעקב וינגרטן שליט"א מביא שבספר הפרדס הגדול לרש"י אכן מחק את תיבת 'הזה' וכתב שלא ראוי לומר מילה זו. אך הבני יששכר (ר"ח ב אות ג) מיישב ע"פ דברי הרמ"ע מפאנו, וכן מובא בזוהר (תרומה קסו:) ובסידור בעל הפרדס שכאשר יבנה ביהמ"ק נעמוד ונשלים את כל הקרבנות שלא זכינו להקריב בשנות הגלות, ואכן נעשה ונקריב את יום השבת הזה.