שקלים כ
כיצד הקריבו קרבן פסח במצרים מצאן מצרים שהיה עבודה זרה?
משל ציבור
בבית כנסת מסוים הכריזו שמי שמרעיש בהמן אין הבעל קורא מתכוין להוציאו. ויש לדון בזה, האם רשאי להתנות כך. דהנה כתב הרמ"א (סי' תקפא ס"א) שאם יש לש"ץ שונא ומכוין שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים בתפילתו. ולפ"ז לכאורה אם הש"ץ אינו רוצה להוציא אלו שמכים בהמן, גם שאר הציבור אינם יוצאים.
אולם אמר הגראי"ל שטיינמן שיש לחלק, כי דברי הרמ"א אמורים בתפילה, והש"ץ בתפילה הוא חיוב כללי על הציבור, ובזה אומר הרמ"א שאם אינו מכווין להוציא את כולם ממילא בטלה תפילתו, ואף אחד אינו יוצא מכיון שמפקיע חלק מהציבור, משא"כ בקריאת המגילה שבעצם זה חיוב על כל יחיד ויחיד, ורק משום הטעם של 'ברוב עם' קוראים את המגילה בציבור כדי שכל היחידים יקיימו את מצותם ביחד, וא"כ גם אם הש"ץ מכוין שלא להוציא חלק מהציבור, זה לא מפריע כלל לשאר הציבור, מכיון שבעצם אין שום קשר בין חיוב של אחד לחבירו. (הגרי"א דינר בקול תורה נח עמ' שיא, אורח המועדים עמ' תמ"ז).
ובנוסח אחר הביאו בשם הגראי"ל לחלק מסברא בין ש"ץ שאסור לו להתנות לבין שאר מצוות ששם מותר, וזה על פי מה שהביא הבית יוסף (או"ח סי' נג) מהמהרי"ק שהתפילה של הקהל היא במקום קרבנות התמידין שהיו באים משל ציבור, ולא ראוי שיהיה שלוחם להקריב קרבנו שלא מדעתם ורצונם. וממילא דווקא בתפילת הש"ץ שהיא כדין קרבן אמרו כן ולא במגילה.
(כאיל תערוג)