בשנת תש"ח, כשרבנו האמרי חיים מוויז'ניץ זי"ע גר בת"א קרוב לאזור שפת הים, בליל שביעי של פסח לאחר שולחנו הק' אמר: "הפעם נלך לשפת הים לומר שירת הים", בהטעימו: "הרי כתוב 'על שפת הים יחד כולם הודו והמליכו'".
ומרן אדמו"ר שליט"א [בנו האדמו"ר בעל 'ישועות משה' זצ"ל] אמר לרבנו זי"ע: "זה מאד מסוכן", כי אז היתה עת מלחמה והפחד היה גדול. הגיב רבנו זי"ע: "זה מאד מתוקן" (בתי"ו). חתנו הגה"ק רבי יודהל'ה [הורביץ, מדז'יקוב] זצ"ל אמר לו: "כיצד אין השווער מפחד ללכת לים, הרי יורים שם, וכל השטח מוקף צבא וחיילים?". ענה רבנו: "אין מה לפחד, שום דבר לא יקרה בעזה"י". ואכן פנה לשם.
ומעניין לציין מה שכתב בעניין זה הרה"ח ר' יודא יואל דייטש ז"ל מארה"ב בספרו 'נרות לקדושי עליון' וז"ל: "לעולם לא אשכח את שבת שירה שנת תש"ט בוויליאמסבורג. היה זה מאוחר, אחרי חצות ליל שבת קודש. רבנו זי"ע עמד באמצע בית המדרש מוקף חסידים ואמר את שירת הים באש לוהטת. אני עמדתי בסמוך, הבטתי באור פניו וראיתי כי מעיניו הק' ניגר שטף של דמעות. רבנו זי"ע עצר רגע ולחש לי: "שירה כזו שאמרתי לפני כשנה ע"י שפת הים בארה"ק – זה שנים רבות שלא אמרתי"…
(ע"פ מאיר החיים ח"ג עמ' נא)