שקלים יז
על איזה שער היה אומר ר' אל'ה שהוא עדיין בים?
שער נקנור
הגה"צ ר' אל'ה לופיאן זצ"ל אומר אדם חושב שרודפים אחריו, היצה"ר רודף אחריו, היצה"ר לא נותן לו מנוחה, מונע ממנו לעבוד את ה'. מי הוא היצה"ר? זה אתה בעצמך. "הצילני מרודפי כי אמצו ממני". אתה בעצמך עשית את הרודפים. "כי אמצו" מהיכן הם כ"כ אמיצים הרודפים שלי? "ממני".
ומה עלי לעשות למעשה? אומר ר' אל'ה הגמרא אומרת ביומא (לז.) שאת הדלתות של ניקנור לא החליפו. למה? כי דלתותיו של ניקנור נעשה להן נס. איזה נס? מספרת הגמרא, ניקנור יצא לאלכסנדריה שבמצרים להביא דלתות לבית המקדש. חזר, לקח את הדלתות הטיל אותן על הספינה. בזמן ההפלגה עמד נחשול של מים להטביע את הספינה. מה עשו הספנים בעת צרה כזאת? זרקו את המשאות. לקחו דלת אחת והטילו אותה לים. עדיין לא נח הים מזעפו. לקחו את הדלת השניה ורצו להשליכה גם כן לים. קשר ניקנור את עצמו עם הדלת ואמר: "אינני נפרד מהדלת. הטילוני איתה אל הים". נו, לפי החשבון- איך אומרים? הוא פשוט לא יכול היה לסבול לאבד את כל התקוה והטרחה העצומה. כי רצה להיות חלק בבית המקדש להביא דלתות לפאר את בית המקדש. דלת אחת כבר אבדה, וכי הוא יאבד גם את הדלת השניה? "הטילוני עימה אל הים. איני יכול להשאר בלי דלת". זה נקרא מסירות נפש. בלי חשבונות. "אינני יכול להפרד מהדלת של בית המקדש!" כיון שהראה את מסירות נפשו ואמר: "הטילוני איתה אל הים" מיד נח הים מזעפו. "והיה מצטער על הראשונה" כלומר היה מצטער למה לא עשיתי כן בראשונה והייתי מרויח את שתי הדלתות והיינו כעין תשובה, חרטה על העבר מדוע לא מסר נפש על הראשונה לפיכך הועיל ונעשה נס גם לראשונה וכיון שהגיע לעכו בצבצה גם הדלת ההיא הראשונה מתחת הספינה ויצאה לקראתו. נטלו את שתי הדלתות, העמידו אותן בבית המקדש, ולא החליפו אותן מעולם. מדוע? להראות לכל באי בית המקדש: ראו את הניסים שנעשו לדלתות של ניקנור. ראו כוחה של מסירות נפש! אם האדם מוסר את נפשו, ראו כמה ניסים נעשים לו!.
אומר ר' אל'ה יש לנו שתי דלתות. דלת של תורה ודלת של עבודה. עבודה היא הקרבת הקרבנות בבית המקדש, תשמעו היטב, הדלת הזאת עדיין בים "מפני חטאנו גלינו מארצנו ונתרחקנו" בזמן שבית המקדש היה קיים, קרבן תמיד של שחר כיפר על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין ערבים על עברות שענשו ביום (מדרש שיר השירים א נ), שער העבודה טבע בים התאוה בים הקנאה והכבוד, נותר לנו שער התורה. ובכל דור קמים עלינו אויבים להטביע גם את השער הזה, אבל אבותינו, הלא הם תנאים, אמוראים, רבנן סבוראי, גאונים, ראשונים ואחרונים, עד לדור יתום שלנו מסרו נפשם ומאודם על התורה, ובודאי בדורנו לאחר ששה מליון שנטבחו בידי העמלקים – נמשיך למסור נפש על התורה – נכרוך את עצמנו בדלת השניה -שער התורה, בעמלות, ביגיעה, בהתמדה, באימה, ביראה, ברתת ובזיע, ונזכור כי עבדנו את שער העבודה ונתאמץ בשעה שאנו עומדים בג' תפילות ביום, ונזכה במהרה שיחזיר לנו ה' גם את שער העבודה בבנין בית הבחירה במהרה בימינו.
(להגיד)