שקלים יב
מדוע הגאון רבי משה פיינשטיין חזר על עקבותיו ממרום שנותיו ולא הסתפק בשליח?
לרצונכם תזבחו
החתם סופר בתורת משה מקשה מדוע לא הוזכר קרבן תודה יחד עם כל הקרבנות בפרשת ויקרא, אלא בפרשת צו כשהוזכרו הקרבנות לכהנים. וכתב שנראה לו שההמונים אינם מקריבים קרבן תודה אלא לאחר שנעשה להם נס שניצולו מצרה "חבוש, ים, יסורים, מדבר". על כן לבני ישראל לא אמר להם אלא "אם על תודה יקריבנו" כפותח פיו אם יקרא לך מקרה צרה ותינצל.
משא"כ הצדיקים כגון כוהני ה' היו מקריבים תודה כל יום וכמו שאנו אומרים "ועל ניסך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובתותיך שבכל עת", נסים נסתרים שנעשו לנו יום יום, ולכן אומרים בכל יום מזמור לתודה, לכן בפרשת צו שדיבר עם הכהנים אמר על תודה יקריבנו. וכבר אמר מורי בהפלאה ז"ל בפ' אמור "לרצונכם תזבחו", לא תמתינו להקריב עד עת צרה אלא לרצונכם תזבחו, ע"כ.
(קב ונקי)
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, מגדולי הפוסקים בדור האחרון ומנהיג היהדות החרדית באמריקה, הגיע לפגישה עם גביר בקומה רביעית בבנין משרדים ללא מעלית. הוא היה אז בגיל למעלה משמונים וחמש, ובקושי רב טיפס את המדרגות ברגל. כשהסתיימה הפגישה הוא ירד למטה לאיטו ועמד להיכנס לרכב שלקח אותו. לפתע נעמד במקומו כנזכר בדבר מה, ובלי לומר מילה נוספת סב על עקבותיו וצעד לעבר הבנין. שני התלמידים שליוו אותו הזדרזו לשאול: "האם הרב שכח משהו?" "כן" – השיב להם – "אני צריך לעלות". "שהרב לא יטרח" – נזעקו שניהם – "אנחנו נעלה!" אך רבי משה נענה בשלילה: "זה עסק שלי!…" והחל לטפס למעלה. מה גורם לאדם בן שמונים וחמש לטפס ארבע קומות ברגל, לאחר שרק הרגע ירד? מה גורם לו לסרב לעזרה ולהתאמץ בעצמו?
התלמידים עלו איתו. ראוהו מתנשם ומתנשף במאמץ, ונח בין קומה לקומה. כשהגיע לקומה רביעית, נכנס למשרדו של הגביר. הלה קם ממקומו מופתע, האם התחדש משהו מאז השיחה ביניהם? רבי משה פנה ואמר: "שכחתי להודות לך על כוס התה שהכנת לי, באתי לומר יישר כח! התה היה מצוין!"
התלמידים נאלמו דום. כששככה מעט תדהמתם שאלו: "כבוד הרב, האם לא יכולת לשלוח אותנו לומר תודה?" "יכולתי" – השיב להם בפשטות – "אבל מי שתה את התה, אני או אתם? אני שתיתי, ולכן אני הוא שצריך להודות!"…
(אבות ובנים)