שקלים ו
מדוע שתק ר' איצלה בלזר ולא תירץ את הקושיא של הבית הלוי?
בשתיקה כשר
התוספות שאנץ במסכת סוטה (יג.) מביא מדרש שאומר ששמו עצמותיו של יוסף בתוך עור של כבש ונכנסה בו בכבש רוח חיים והיה מהלך ברגליו עמהם, כדכתיב (תהילים פ ב) ״נוהג כצאן יוסף״. אך מדוע הכניסו אותו דוקא בעור של כבש. ונראה לפרש בהקדם כמה דברים. הנה אמרו בגמרא שבת שכתונת הפסים של יוסף היתה שוה שני סלעים. ובמסכת מנחות (קז:) מצינו שהאומר הרי עלי קרבן תודה בסלע, יביא כבש שהכבש שוויו סלע. ובמסכת מגילה (יח.) אמרו 'מילה בסלע משתוקא בתרין'. היינו שהמילה שוה סלע והשתיקה שוה שני סלעים. ועפי״ז יש לפרש שיוסף היה סח על חלומותיו עם אביו ועם אחיו, והיו מבקשים להשתיקו וגוערים בו מה החלום הזה אשר חלמת, ועל כן קנה לו אביו כתונת של שני סלעים ללמדו שהשתיקה יפה לו, וכל עת שיחפוץ לומר דברי חלומותיו תזכירנו כתונת התרי סלעים כי משתיקא בתרין.
ברם עתה בדורו של משה כיון שהוברר שחלומות יוסף אמת ודבריו לא דברים בטלים, אלא דברי נביאות, אם כן הוברר לגבי ענינו של יוסף שהמילה היא היפה ולא השתיקה, על כן הלבישוהו עור של כבש לרמוז בעד המילה שהכבש הוא בסלע כמו מילה, שהמילה בסלע היא, ואין לך לבוש יפה מן הכבש להעלות בו את יוסף ממצרים.
שתיקה הנובעת מענוה
רבי יצחק בלאזר זצ"ל, השתתף פעם באסיפה של הרבה מגדולי ישראל, ובראשם הגאון בעל "בית הלוי" זצ"ל, רבה של בריסק. כשיושבים רבנים יחדיו, על מה הם מדברים? כמובן, בדברי תורה. פתח בעל בית הלוי ואמר: "כבוד הרבנים הגאונים, יש לי קושיה חמורה שברצוני להציג בפניכם". הוא ציטט את דברי הגמרא במקום אחד, והראה כי הם נסתרים מגמרא אחרת במקום פלוני, קושיה! התחילו הרבנים להתפלפל ביניהם, זה מיישב וזה סותר, מלחמתה של תורה.
האסיפה נמשכה למעלה משעה, וכל אותו זמן ישב רבי יצחק בלאזר בשקט, לא דיבר מילה, לא ניסה לחוות דעה בענין, כלום! הרב מבריסק הביט לעברו מדי פעם, לראות אולי יגיב – אבל שום דבר, רבי יצחק נותר דומם. בסופו של דבר, הרב מבריסק אמר שני תרוצים על הקושיה, כולם היו מרוצים מהקושיה ומהתרוצים, והאסיפה נגמרה.
בדרך הרהר הרב מבריסק במה שארע באסיפה. "אינני מבין", חשב לעצמו, "הלא מספרים על רבי יצחק בלאזר שהוא אחד מגדולי ישראל, בעל מח חריף. והנה כעת, באסיפה, לא ניכרה עליו, לא חכמה ולא חריפות המח. אני חייב לדעת מי באמת, הבן אדם הזה". כשהגיע לביתו ביקש שיביאו את ספרו של רבי יצחק בלאזר, פרי יצחק, פתח את הספר ומצא שם את הקושיה שהקשה, וגם שני התרוצים שתירץ היו כתובים שם. נישק הרב את הספר ואמר: "גדלות בתורה יש לאדם זה, אבל יותר מכך גדול הוא במידת הענוה!"
(מתוך הספר 'אבות ובנים' על מסכת אבות)