שקלים ד
מדוע ציותה התורה לספור במעשר בהמה אחד אחד בדווקא?
מעשר בהמה
רבי מרדכי דב מהורנוסטייפל זי"ע היה עמוד הצדקה בדורו והיה מחלק הון רב לצרכי צדקה. פעם אחת צריך היה סכום גדול לצרכי צדקה והלך לבקר אצל עשיר גדול בקייב, בביתו היו רהיטים יקרים עד מאוד למעלה מכל השערה, והיו הקירות מקושטים בציורים יקרים ונפלאים.
בעל הבית לקח את הרבי לטייל בארמונו והראה לו כל הרהיטים היקרים והציורים ושאר הדמיונות, והרבי עשה עצמו כרציני ושאל אותו בכל רהיט מאיזה סוג עץ בנו את הארון הזה, ובאיזו מדינה יצרו את זה, ובכל ציור שאל מה שם הצייר וכמה עלה הציור הזה. וכך התעניין בכל חפץ וחפץ, וכן בכל כלי הכסף, כל גביע וכל בקבוק היכן ייצרו וכמה זה עלה וכו'.
בעל הבית שמח שלראשונה הוא מצא רבי שמתעניין בענייני עולם הזה כמוהו ממש, והשתעשע אתו בכל חפץ וחפץ. והדבר היה לפלא בעיניו, כי רבי מרדכי דב היה ידוע למתמיד באופן נעלה ביותר, אמרו עליו שעסק בתורה עשרים שעות במעת לעת, ואפילו באמצע קריאת הקוויטלאך היה עוסק בתורה הקדושה.
לאחר הטיול הארוך בארמונו של העשיר שאל את הרבי: "מה ראה הרבי לבקר בביתי", ואז סיפר לו שהוא צריך סכום גדול לצרכי צדקה. העשיר הוציא מכיסו תיכף את כל הסכום ונתן לרבי בחפץ לב.
לאחר מכן שאל את הרבי: "מה זאת ראה הרבי להתעניין בכל החפצים והרהיטים היקרים שיש לי בביתי?". אמר לו הרבי: "פעמים שאני מבקש מאדם סכום הגון לצדקה, ותיכף מתעורר צמצום במוחו וחושב בדעתו שאין לו כלום, כך דרכו של יצר הרע שבקיום המצוה הוא נכנס להרגשה של צמצום. לכן רציתי לתת לך הרגשה בטוחה שאתה עשיר מופלג. שהרי שילמת כל־כך הרבה בשביל הציורים והארונות, דיברנו בשעה אחרונה על סכומים גדולים מאוד, רציתי שבשעת ההתרמה יהיו כל האוצרות חקוקים על לבך ותוכל לתת כראוי לעשיר מופלג כזה, בנדבת לב".
ואמר רבי מרדכי דב, שלמד עצה זאת מדברי חז"ל (בכורות נח) בעניין מצוות מעשר בהמה, שבתחילה מכניס כל הבהמות לדיר, ועושה פתח צר שיצאו רק אחד אחד, והמנין הוא מדאורייתא לספור א' ב' ג' וגו', ובעשירי סוקרו בסיקרא ואומר שזהו מעשר. ולא מספיק אף אם יודע בעצמו כמה בהמות יש לו ויקח מעשר מהן. ולא עוד, אלא שאם יצאו שנים מפתח הדיר לא יצא ידי חובה, אע"פ שכלפי המעשר אין חילוק אם מונה ג' ואח"כ ד' או מונה ג' וד' ביחד, כי צריך שיהיה ברור על כל אחד ואחד אם הוא ג' או ד'.
וטעם הדבר הוא, כי הקדוש ברוך הוא מכיר את נפש העשירים, ואם יאמרו לעשיר שיש לו מאה בהמות, תוריד עשר בהמות ותיתן מעשר בהמה, הוא ירגיש צער נורא ממש כתולש אבר מן החי, ואם יתן יקיים את המצוה בלי שמחה ואלו פנים יש למצוה כזאת, ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל שיקיימו את המצוה בשמחה ובטוב לבב ובעין יפה, לכן ציוה להכניס את כל הבהמות לדיר ולעשות פתח קטן אחד, וימנה בעל הבית א' ב' ג' ד', וכך יראה כמה בהמות יפות ושמנות יש לו, הנה עוד אחת ועוד אחת, וכולה שלי, אין לאף אחד חלק בה אלא השי"ת נתן אותה לי לבדי, וממילא כשיגיע לתשעה, יהיה לו יותר קל לתת את העשירי קודש לה' בשמחה. וכך עשה רבי מרדכי דב עם העשיר, שלאחר שמנה וספר את פרטי כל הרהיטים היקרים שבביתו, היה יותר קל להוציא ממנו סכום הגון בשמחה.
(הגה"ח רבי מנשה רייזמאן שליט"א)