פסחים קיט
מדוע משה רבנו ביקש לשחרר את עם ישראל לשלושה ימים בלבד ולא שחרור לעולם?
וינצלו את מצרים
הכתב סופר אומר שאילו היציאה ממצרים לא היתה ע"י הקב"ה בעל כורחו של פרעה, אלא שפרעה היה נענה לבקשה לצאת ממצרים, והיה השי"ת בשותפות כביכול עם רצונו הטוב של פרעה, אם כן היינו חייבים איזו שהיא הכרת הטוב לפרעה, וכאשר מכירים טובה למישהו, נוצרת באופן טבעי הערכה כלפיו, ואפשרות להיות מושפעים ממנו מבחינה רוחנית. נמצא, שהיתה סכנה רוחנית לקבלת השפעה שלילית מפרעה הרשע וממצרים, שהיתה בכוחה לגרום נזק לדורי דורות. וזה הכוונה 'אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה', דהיינו שיעבוד רוחני תמידי.
בספר 'שפתי חיים' כתב ליישב על פי זה מספר שאלות: מדוע ביקש משה רק 'דֶּרֶּךְ שְלֹשֶּת יָמִים נֵלֵךְ בַמִדְבָר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹקֵינוּ' (שמות ח כג) ולא ביקש שחרור לתמיד? הרי בקשה זו גרמה להסתר, כי נתנה מקום לפרעה לטעות שהוא, ולא השי"ת, המשלח את ישראל לזמן קצוב, וכשלא חזרו למועד חשב כי הם מעצמם בורחים מתחת ידו, ככתוב 'וַיֻּגַד לְמֶּלֶּךְ מִצְרַיִם' (שמות יד ה) ששלח עמהם פקידים של המלכות, ואחרי שלושה ימים שהלכו עם בני ישראל וראו שאינם חוזרים למצרים, באו ואמרו לפרעה כִי בָּרַח הָעָם וגו' מַה זאֹּת עָּשִינוּ כִי שִלַחְנוּ אֶּת יִשְרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ' (שמות יד ה).
ועוד, למה קיים השי"ת את הבטחתו "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִרְכֻּש גָדוֹל (בראשית טו יד) בדרך של השְאַלה כמו שנאמר "וַה' נָתַן אֶּת חֵן הָעָם בְעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַשְאִלוּם וַיְנַצְלוּ אֶּת מִצְרָיִם (שמות יב לו), ולא על ידי שהמצרים יתנו הכול במתנה? והרי גם בזה נגרם הסתר פנים, שהמצרים חשבו שהם המשאילים ברצונם הטוב, ובני ישראל נוהגים ברמאות כאשר אינם מחזירים את מה ששאלו, ולכן רדפו אחריהם כדי להחזיר לעצמם את ממונם, כמו שביאר רש"י (שם יד ה) 'ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום', ונסתר מהם, שיד ה' עשתה זאת.
התשובה לכך, היא כפי היסוד האמור לעיל, שהקב"ה רצה שלא יהיו חייבים תודה כלשהי למצרים על היציאה ממצרים ועל הממון, כדי שלא תהיה סכנה של השפעה רוחנית שלילית על בני ישראל, ולכן ביקשו ללכת רק לג' ימים, ורכוש בהשאלה. ראיה לדבר ממה שכתוב: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ' (דברים כג ח) ולא בגלל ששלחו אותנו ונתנו לנו את ממונם, כי כאמור, על כך לא מגיעה להם תודה.
ועוד יש לבאר, שהקב"ה רצה שבני ישראל יכירו ויאמינו, שהוא לבדו עושה הכל, מבלי שותף ומסייע, ואף מעל לגדרי הטבע. ולכן אילו פרעה היה מסכים לשלחנו ברצונו הטוב, היינו טועים, שלא השי"ת לבדו גאלנו, והיינו "משועבדים לפרעה" כלומר לדעות הכוזבות שלו ושל מצרים.
ואילו הבקשה הייתה לשלח אותנו לצמיתות ופרעה היה מסכים לכך, היה מקום לטעות שהוא היה שותף להשי"ת ביציאת מצרים. כיוון שפרעה שלח רק לשלושת ימים, ואח"כ רדף אחריהם, ורק השי"ת ע"י קריעת ים סוף מנע מהם מלחזור ולשעבד את ישראל, בזה התברר להם, שהשי"ת הוא לבדו המושיע. וכן לעניין הרכוש,לו היו המצרים נותנים לישראל במתנה את הרכוש, היה יצר הרע מפתה לחשוב, שגם למצרים יש חלק בנתינה, אולם בכך שרק השאילום והשי"ת הפר את עצתם, בכך רא כולם, שהשם יתברך הוא שנתן לנו את ממונם.
(פניני עין חמד)