פסחים קיז
מה מנהג חירות הוא ב'מוזגין לו' אם כל אחד מוזג לרעהו?
מזגו לו כוס
נהגו שבעל הבית אינו מוזג בעצמו אלא אחרים טורחים עבורו, להראות מנהג ׳חירות׳. ואם כי מעיקרא דדינא הרי זה נוהג רק כלפי בעל הבית, אבל כל שאר המסובים מוזגים לעצמם, אמנם רבים נהגו זאת בכל המסובים, שאין אחד מוזג לעצמו אלא אחרים מוזגים לו. אלא שלפי זה נמצא שכל אחד מוזג לשני, ואם כן יש מקום לשאול מה הועילו חכמים בתקנתם, שהרי סוף סוף כל אחד טורח למזוג, ומה המעלה הגדולה בכך שאינו מוזג לעצמו. וביארו על פי מה שמצינו בחתם סופר ובספרים הקדושים שעל ידי שבני ישראל עשו חסד אחד עם השני במצרים, גם מן השמים נהגו עמהם במדת החסד, ולזכרון זאת אף אנו מתעסקים כל אחד בטובתו של השני. ואין זה רק לזכר בעלמא, אלא כך הוא ׳בכל דור ודור', כי איש לרעהו יעזורו, ואבינו שבשמים ירחם עלינו ו'ימזוג׳ לנו כוס מלא ברכת השם.
נפסק בשולחן ערוך בריש הלכות פסח (סי' תכט ס"א) ׳שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. וכתב הרמ"א 'הגה, ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח׳. ובהמשך דברי המחבר ׳אין נופלין על פניהם בכל חודש ניסן'. ואומרים בשם הרה״ק רבי ברוך ממעזיבוז זי׳ע לבאר את הסמיכות, שרצה הרמ׳׳א להקדים, שתחילת דבר ידאג איש לרעהו, שיהיו לו כל צרכיו בהרחבה, ויתן ׳מעות חיטים' לעניים, ורק לאחר מכן ידאג האדם לצרכי עצמו שיהא ׳אין נופלין על פניהם׳, שאף הוא עצמו לא יבוא לידי נפילה.
(באר הפרשה)