פסחים קיג
מדוע המנהג הוא כדעת לבן שלא לישא את הצעירה לפני הבכירה ולא כבקשת יעקב אבינו?
המדבר אחד בפה ואחד בלב
פעם שאל הרב מפוניבז – הגרי"ש כהנמן זצ"ל, שאלה מעניינת, את כ"ק האדמו"ר מסאטמר – רבי יואל טייטלבוים זצ"ל. מדוע קיימא לן כדעת לבן שלא לישא את הצעירה לפני הבכירה כמו שאמר לבן ליעקב "לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה", ולא נוקטים כדעת יעקב אבינו שביקש לישא את רחל הצעירה לפני לאה הבכירה?!
ותירץ לו הרבי מסאטמר, הרי מה שלא נושאים את הצעירה לפני הבכירה, כדי שלא לצער את הבכירה, ולכן כאשר היא מסכימה ומוחלת, רשאית הצעירה להקדימה. וכך סבר גם יעקב אבינו, ובוודאי לא חשב לשאת את רחל ללא הסכמה ומחילה מצד לאה. אלא שעל זה אמר לבן ליעקב לא יעשה "כן" במקומינו. "כן" במובן אמת [כנות] כדרך הנאמר 'כן בנות צלפחד דוברות'. כלומר, מקומינו הוא מקור השקר והמרמה ואין מצוי כאן כלל אמת, עד כדי כך שאף אם הבכירה אומרת בפיה שמוחלת ומסכימה, הרי בליבה אינה מסכימה כלל והוי "אחד בפה ואחד בלב" ואי אפשר לסמוך על זה, לכן במקומינו אין לשאת הצעירה קודם.
והיה מי שהמליץ בדרך צחות, לבן אמר ליעקב "לא – יעשה כן במקומינו". כלומר, אין כל ערך למילה וכשאומרים במקומינו "לא" כוונתינו הפוכה וה"לא" נעשה ל"כן". וכשאומרים "כן" זה "לא". ומובן לפי"ז מדוע הזהיר הקב"ה את לבן "השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע".