פסחים קיב
מדוע הפטיר החפץ חיים כלפי נינו 'עז פנים'?
הוי עז כנמר
הרה"ג רבי יעקב גלינסקי זצ"ל מספר על מעשה מרתק שאירע עם החפץ חיים ואחד מנכדיו. לעת זקנותו המופלגת התפלל החפץ חיים במנין שהתקבץ בביתו. כל ימות השבוע הגיעו בחורים מהישיבה, ובשבת התפללו עמו בני המשפחה. בליל שבת, לאחר התפילה, עברו על פניו להתברך ולברך. עבר נכד עם בנו הקט, כבן ארבע, אמר האב: "לך לסבא, אמור גוט שבת". צחקק הילד וטמן פניו במעיל אביו בחיבוק עז. חייך ה"חפץ חיים" ואמר, אל תכריחו, בישן הוא. זו מידה טובה שנשתבחו בה ישראל (יבמות עט.).
המשיכו ועברו, ונכד נוסף עבר עם בנו, רץ הפעוט וניער את ידו של הסב הגדול בצעקת "גוט שבת!" רמה. הפטיר ה"חפץ חיים": "עז פנים!" הלם! מי אינו מכיר את הקביעה הנחרצת: "עז פנים לגיהנם!" (אבות פ"ה מ"כ) ושה"חפץ – חיים", השומר פיו ולשונו, יתבטא כך על נינו! הבחין במבוכה שהשתררה, והסביר: "חלילה, אין כאן שמץ ביקורת ולשון הרע! אבל הצלחת החינוך תלויה בדבר אחד, חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב ו), ובאבחון טבעו של הנער. יש מי שמוטבעת בו בישנות, ויש מי שנחון בעזות פנים. ואז, אם יחנכוהו לבישנות יתקומם ויתמרד. עליו נאמר הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים (אבות פ"ה מ"ב) זו מידה חיובית ובונה, אם רותמים אותה לטובה ולעבודת הבורא!"
(אגעדאנק- והגדת)